אחרי קריירה ארוכה ומוצלחת בת עשור בליגת הכדורסל הטובה בעולם, ה-NBA, עומרי כספי שב הביתה והוא לא מסתיר את שמחתו.
"אני חוזר הביתה ואני מאוד שמח על כך. מעולם לא עזבנו באמת, הלב תמיד היה פה והמשפחה פה. היום זה רק חלק מתהליך", הוא אומר בראיון מיוחד לערוץ 7.
עד כמה זו החלטה של קריירה, החלטה ציונית או שילוב בין שניהם?
"זה גם וגם. אני בעל משפחה ויש לי מנעד רגשות שאני צריך להתחשב בו, ודאי ברמה של יציבות משפחתית ובסיס לילדות, לאשתי ולי. ברמה המקצועית אתה רוצה להיות חלק ממערכת מקצועית שצריך להתמיד בה".
למה התגעגעת בישראל?
"תמיד התגעגענו לישראל, פחות לדברים חומריים, יותר להווי. למשפחה שלנו כאן, שהבת שלנו יכולה לקום בבוקר וללכת לסבתא ולא לחכות עד שסבתא תגיע לביקור של כמה ימים. לרדת למטה לפארק, ללכת לגן ישראלי ובעיקר להיות בבית".
אחרי עשור בליגת הכדורסל הכי טובה, יש לך תובנות לגבי סוד ההצלחה שלה?
"הסוד של ה-NBA הוא הגודל, המקצועיות, רמת הכישרון, ההתמדה והעבודה הקשה. חשובה גם ההבנה של הליגה והפתיחות לשינוי. הליגה משנה כל הזמן חוקים ודברים שונים במשחק, לפעמים תוך כדי העונה, כדי לאפשר למשחק לרוץ בצורה הכי מעניינת ושוטפת. רואים את זה בטרנדים ובהצלחה כלכלית, תקשורתית ותדמיתית של הכדורסל האמריקני".
כספי אמנם יצא לארה"ב בשביל לשחק כדורסל, אבל רואה את עצמו גם כסוג של שגריר. "היחס אלי ולמשפחתי כישראלים היה חיובי מאוד. לקחתי מאוד בכובד ראש את העניין של להיות ישראלי מייצג בארה"ב, לכבד את המקום הזה ולהיות סוג של נציג המדינה בצורה כזו או אחרת".
מפוליטיקה הוא מתרחק. "תמיד העדפתי, גם בכדורסל האמריקני, להישאר מחוץ לצד הפוליטי מכל הבחינות, למרות שיש לי מה להגיד עליו. רציתי להישאר א-פוליטי, להגיע ממקום של אהבה לישראל והעדפתי להיות אקטיבי בעניין הזה".
לא הסתרת מעולם את עצם היותך יהודי וישראלי.
"ממש לא, הכל תמיד בריש גלי. אחד הדברים שאני הכי מתרגש בהם במכבי תל אביב הוא שעל הגופיות שלנו יש את הסמל של הקבוצה מקדימה ואת דגל ישראל מאחור. האפשרות לייצג את ישראל היא זכות גדולה ומשהו שאני מאוד גאה בו. הייתי קפטן נבחרת ישראל ואני מקווה לחזור ולשחק בה ולהיות קפטן גם בעתיד".