הרב חיים כהן נפטר. אם אינכם מבינים על מי אני מדבר, אולי אם אומר: "החלבן" נפטר - תבינו במי מדובר. ואולי עדיין לא. כי זו הייתה תכונתו הבולטת: לא לבלוט!
ענווה יתרה, פשטות וצניעות. הוא היה אחד מגדולי המקובלים בדורנו, ומעטים שמעו עליו.
בהלווייתו אתמול השתתפו כמה אלפים בלבד, ויחסית לרבנים מפורסמים ש"זכו למאות אלפי מלווים, הוא - במותו כמו בחייו, לא חיפש פרסום והערכה. הוא הלך את דרכו האמונית בפשטות ובעמקות יתירה ללא רעש וצלצולים. ובעיקר - ללא מצלצלים!...
הרב החלבן, כשמו, התפרנס מהמחלבה שלו בתל אביב, מחלבת דשן. לא היה לו "חצר", ולא "אימפריה", רק הקסקט שלו ... והחיוך.
בעשור האחרון הוא התפרסם בזכות שיעוריו הקבועים שהפכו לספרים רבים [קרוב לעשרים], בהם פורש משנתו הקבלית בשפה בהירה ופשוטה, עם מראי מקומות "שווים לכל נפש" [בערך...].
כמיהתו הייתה "עבודת ה' אמיתית מתוך עיון בספרים הפנימיים בהם תלויה גאולתנו".
השאיפה היא שכל אחד מישראל יחוש אבר בכללות ישראל. לא עבודה של הנשמה הבודדת, הפרטית, אלא הנשמה עובדת עבודת עם ישראל כולו! מתוך אהבת ישראל ללא גבול, מסירות עבור השראת החיות הכללית על העם כולו, ולהצלחתו בהבאת הגאולה לעולם כולו.
מקורותיו כללו כל ספרות הסוד, מספר הזהר, כתבי הרמב"ן וחוגו, גדולי המקובלים הקדמונים כ'שערי אורה' ו'עבודת הקודש', ועד תורת האריז"ל ותלמידו רבי חיים ויטל, וכל גדולי ממשיכיהם כרמח"ל, הגר"א, בעל 'לשם שבו ואחלמה', והרב קוק.
בלי יומרה וללא פוזות של "מקובל", הוא הִרבה להתפלל על גאולת ישראל וישועתו.
אלפים התבשמו וימשיכו להתבשם מספריו, מתורתו החיובית, העמוקה, המעוררת לדבקות בבורא עולם, אף אם -כמוני- לעולם לא פגשו אותו. זכותו יגן עלינו.
ת.נ.צ.ב.ה.
הכותב הוא רב הישוב טל מנשה וצפון השומרון