עושה רושם שכל המדינה רעשה מפרשת 'מחוז ירושלים', כשהתברר שיוצרי סדרת הדוקו הפופולרית זייפו סצנות והעמידו בסכנת חיים את אלה שנכפה עליהם להשתתף באותם קטעים. קשה להמעיט בגודל השערורייה בסיפור הזה. ההבדל המהותי בין דוקו-ריאליטי לריאליטי, הוא מימד האמינות של הדוקו והידיעה שהוא אמור לשקף את המציאות כמו שהיא, בלי פילטרים ותסריט.
אך מדובר בסיפור חמור בהרבה. כל יוצר וכל ערוץ רוצה להשיג רייטינג גבוה, ו'מחוז ירושלים' אכן הרשימה מאוד ברייטינג. שבוע אחר שבוע הדגישו בתאגיד שהסדרה שברה את הפיפל מיטר ובממוצע צפו בה יותר ממיליון איש לפרק, נתון שמעט מאוד תוכניות בישראל רושמות. אלא שגם במרדף אחר הרייטינג יש קווים אדומים. לסכן את חייהם של אנשים בלי שהם הסכימו לקחת חלק בתוכנית זהו קו אדום שאסור לחצות אותו, והוא נחצה שלוש פעמים לפי הודעת החברה המפיקה.
בימים האחרונים פנו שורה של יוצרים ואנשי תקשורת לתאגיד שיחזור בו מביטול כל ההסכמים עם החברה המפיקה. "החלטה פזיזה מדי שתפגע בפרנסתם של עובדים שלא היה להם חלק באירוע", הם אמרו. ובכן, זה נכון חלקית. באמת יש אנשים שעלולים לאבד את פרנסתם, אבל ההחלטה של התאגיד ממש לא הייתה פזיזה. היא הייתה המהלך המתבקש בשביל עולם התקשורת שאיבד את הגבולות. מה היו אומרים אנשי התקשורת אם השערורייה הייתה נחשפת אחרי שאותם אנשים היו נפגעים בגלל השתלת הראיות בביתם?