הנה ציטוט אחד: "הדורות העתידיים לא יאמינו שהיינו כל כך טיפשים: גם להעניק הכרה לאידיאולוגיה הכופרת בסמכות הריבון לחוקק ולשפוט בהתאם, וגם לשלם על זה. גם לאמץ את תפיסת 'ערכאות של גויים', וגם לממן משכורות לדיינים ותקציבי ענק למנגנון בתי הדין והנהלתו, שישפטו על פי דין שלמדינה אין בו יד ורגל".
וזה עוד אחד: "מי שמכיר את בתי הדין הרבניים ואת דייניהם מתחלחל מהמחשבה שלדיינים - שאין להם שמץ של מושג בענייני מקרקעין, חוזים או דיני עבודה - תהיה סמכות להוציא צווים, כולל צווי עיקול, ולקבוע פסקי דין שעלולים לחרוץ גורלות בתחום קניינו של הפרט, ובעקיפין - אף של המדינה״.
על הציטוטים הללו מתוך ריאיון ב'הארץ' חתומה עורכת הדין בתיה כהנא-דרור, ששימשה כמנכ"לית ארגון ‘מבוי סתום’ ומייצגת ותיקה של נשים מסורבות גט בבתי דין רבניים. בעשרות התבטאויות בבמות שונות טענה כהנא-דרור כי הדיינים מתאכזרים לנשים עגונות ומסורבות גט, וכי יש ליטול מידם את הסמכות לדון בעניינן. הארגון שבראשו היא עמדה פועל במוצהר כדי לפרק את מונופול הרבנות על נישואין וגירושין, ומעודד זוגות להינשא שלא דרך הרבנות. כהנא-דרור עצמה הצהירה שתעשה כל שביכולתה כדי שבתה לא תתחתן דרך הרבנות. העימותים בינה ובין בתי הדין הרבניים הגיעו אפילו לבג"ץ, כאשר עתרה בבקשה לאפשר לה להיבחר לתפקיד מנכ"לית בתי הדין הרבניים.
אלא שבמקביל לאג'נדה הזאת ולקידומה בפעילות ציבורית, ‘מבוי סתום’ וכהנא-דרור מפעילות גם שירותים ענפים של סיוע וייצוג בבתי הדין הרבניים לעגונות ומסורבות גט. שני הכובעים שחובשת כהנא-דרור וארגון ‘מבוי סתום’, לא תמיד עולים בקנה אחד. כדי לראות כיצד שני המסלולים – המאבק הציבורי והייצוג האישי – מגיעים לנקודת התנגשות, עלינו לצלול לפסק דין שהתפרסם לאחרונה וחתם 28 שנים של התנגחויות ומאבקים.
הגט מחכה בכספת
פ’ ובעלה היו נשואים בנישואין שניים, שעלו על שרטון. בעלה של פ’ עזב לארצות הברית, והשאיר אותה בלי גט. לאחר מאמצים מרובים של בית הדין, נעתר פ’ לשלוח גט עם שליחים של בית הדין לישראל, אך התנה את מתן הגט בוויתור של האישה על זכויות מסוימות שהיו נתונות במחלוקת ביניהם. עם זאת, הוא לא התנער מאחריות כלכלית והיה מוכן לשאת בחלק גדול מהנטל.
הגט הגיע לארץ והונח בכספת בבית הדין. בית הדין הפציר באישה לקבלו, אך היא טענה שאינה מוכנה לקבל את התנאים שהציב הבעל. במסגרת מסע השכנועים של בית הדין, הוא הפנה אותה לייעוץ של ארגון ‘יד לאישה’, שמגיש גם הוא סיוע למסורבות גט. ב’יד לאישה’ ייעצו לה לקבל את הגט יחד עם התנאים. בבית הדין טענו כי האישה כבר הביעה נכונות לוותר על תביעות מסוימות שלה כלפי הבעל, כפי שהתנה הבעל בגט, ולסיים את הסאגה כחלוף שנים ארוכות של חיים בנפרד. אלא שאז החליטה האישה לפנות לייצוג של כהנא-דרור ו’מבוי סתום’. וכך נשמע הפרוטוקול של הדיון הראשון בייצוגה של כהנא-דרור, מתאריך 8.11.16:
"כהנא-דרור: האישה לא מסכימה לתנאי הבעל. ראיתי אתמול את החומר שבתיק. בית הדין משתף פעולה עם הבעל.
בית הדין: את מתחצפת לבית הדין. בית הדין עשה הכול כדי להציל אישה זו.
כהנא-דרור: האישה לא מסכימה לקנות את הגט תמורת חמישים אלף ש"ח. ניתן לכפות את הבעל לגט ואז פטורים מתנאי הבעל.
האישה: אקבל את הגט ללא כל תנאי. לא אסכים לקבל אותו בתנאים. אני רוצה בחופש ולא בתנאים של הבעל. יש לכפות את הבעל בגט.
... כהנא-דרור: אני מבקשת החלטה לכפיית גט – לאור עיגון של עשרים ושבע שנה. אם הבעל לא ייתן גט אחר יוטלו עליו הרחקות דרבנו תם. וכן אם לא יינתן גט, יוצא נגדו צו עיכוב יציאה וכן צו מעצר. מבקשים שפסק דין יינתן תוך שלושים יום ואז יוטלו על הבעל הגבלות לפי החוק. לאישה אין שום דרישות מלבד רצונה לקבל את הגט”.
לאחר שבית הדין האזורי לא קיבל את דרישתה של האישה ושל כהנא-דרור, החליטה כהנא-דרור להגיש ערעור לבית הדין לערעורים של הרבנות הראשית. ההרכב בנשיאותו של הרב שלמה שפירא המשיך גם הוא בכיוון של שכנוע האישה למחוק את חובות הבעל ולקבל את הגט. לכל אורך הדרך טענו בבית הדין כי על אף שהתנהגותו של הבעל אינה ראויה והם אינם מקבלים אותה כלל, אין בידם אפשרות מעשית להטיל עליו סנקציות אפקטיביות. הבעל כאמור שוהה בחו"ל מזה שנים, כך שסנקציות פליליות בוודאי לא ניתן להפעיל, ואפילו חרמות או שאר מנופים חברתיים אינם רלוונטיים, היות שהקהילה שלו בארצות הברית תומכת בו ולא סרה למרותו של בית הדין בישראל.
לאחר כשנתיים של דיונים וחוסר התגמשות מצד האישה וכהנא-דרור, נאלץ בית הדין לכתוב פסק דין שאומנם כופה על הבעל לתת גט, אך בפועל מכיוון שהוא בארצות הברית לא ניתן לאכוף את ההחלטה ולמעשה המצב נותר על כנו. במסגרת פסק הדין, ובצעד נדיר, מתח אב בית הדין הרב שלמה שפירא ביקורת חריפה על כהנא-דרור ועל הארגון שבשמו ייצגה. כהנא-דרור מיהרה להגיש בקשה לדחיית פרסומו של פסק הדין, אך גם היא נדחתה. פסק הדין, על פרק הביקורת החמורה שבו, פורסם.
"המשוכה האחרונה אשר נשארה בפני מתן הגט המיוחל ולשחרור האישה מכבלי הנישואין שאיבדו מתוכנם מזה שנים רבות, הייתה הסכמתה לוויתור על תביעות עתידיות", כתבו הדיינים, תוך שהם מדגישים כי אינם מצדיקים את מעשי הבעל, "ברור לכל מי שבאמת ובתמים דואג לשחרורה של האישה בגט, כי אין מנוס מלחשוב מה בכל זאת נכון לעשות כדי להביא לסידור הגט, ועל מה כן תוכל האישה לוותר ללא שתיפגע מכך וללא שהדבר ישפיע עליה משמעותית, וזאת כדי שתוכל האישה להגיע אל המטרה המרכזית והעיקרית שהיא קבלת הגט המיוחל”.
"טענותינו ותמיהותינו בראש ובראשונה מופנות כלפי באות כוחה של האישה, בעיקר עו"ד בתיה כהנא-דרור שהייתה בעת ייצוג האישה בתיק שייכת ועומדת בראש ארגון 'מבוי סתום'”, המשיכו הדיינים. “מאחר שאין לבאות כוח האישה דרך להביא למתן גט 'ללא כל תנאי' כפי שהן מבקשות, וכפי שצריך ורצוי היה שיקרה – האם אין זה נכון להציע לאישה להסכים לתנאי ל'וויתור על תביעות הדדיות', כאשר מנגד האישה ממילא לא תממש תביעה זו כפי שלא מימשה אותה במשך כמעט שלושה עשורים, ובכך להצילה מעגינות עולם?! האם המטרה – באג'נדות שמובילות עו"ד כהנא-דרור וארגון 'מבוי סתום' (שעמדה בראשו) – מקדשת את כל האמצעים?! האין הן נרתעות מלנהל את מלחמותיהן העקרוניות גם כשהדבר נעשה על גבה של אישה עגונה, כאשר הן מנציחות בכך את מצבה של העגונה – מרשתם – ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה?! אישה שלטובתה הן היו אמורות לדאוג! מבלי להתייחס לתיקים אחרים שהתנהלו בפני בתי הדין הרבניים, אנו חשים בתיק זה כי כל 'מבוי' שנפתח להתרת העגונה – עו"ד כהנא דרור דואגת 'לסתום' אותו”, חתמו.
כפי שתיארנו לעיל, ארגון הסיוע לנשים ‘יד לאישה’ נקט בתיק הזה, ונוקט ככלל, גישה אחרת באשר לייצוג עגונות ומסורבות גט בבתי הדין. הארגון משתייך לרשת ’אור תורה סטון’ של הרב שלמה ריסקין, ופועל כבר 20 שנה בתחום. הטוענות הרבניות של הארגון באות אומנם מגוונים שונים של הקשת הדתית וההלכתית, ולעיתים אף יש להן ביקורת על בתי הדין, אך כמדיניות כוללת הן פועלות מתוך בתי הדין ולא קוראות עליהם תיגר.
"אנחנו מבינות שהאינטרס של ייצוג הנשים הוא דווקא בתוך בתי הדין", אומרת עידית פייל, רכזת הפרויקטים של הארגון. “המטרה שלנו היא להוציא את המיטב בשביל המיוצגת בהרכב שלפנינו, ויש הרכבים יותר נוחים ויש גם שפחות. בכל אופן, אנחנו פועלות בשיתוף פעולה איתם, וגם בתי הדין בעצמם מפנים את הנשים שזקוקות לכך לייעוץ אצלנו".
ילדים עם ספק ממזרות
התיק של פ’ מציג רק פן אחד של הבעיה. ההתנגשות הזאת, בין ייצוג לאג’נדה, באה לידי ביטוי גם בהקמתו של בית הדין הפרטי שכהנא-דרור היא שותפה מרכזית בו. כזכור, בעקבות מקרה העגונה צביה גורודצקי, שעוד נגיע אליו, הוקם בית דין פרטי בראשות הרב דניאל שפרבר שדן במקרים של נשים עגונות ומסורבות גט שלא קיבלו מענה בבית הדין הרבני. מאחורי הקמתו עמדו ‘מבוי סתום’ ו’מרכז צדק לנשים’.
אחד המקרים שבהם כהנא-דרור הובילה מיוצגת שלה אל בית הדין הפרטי הוא המקרה של מסורבת הגט אושרת בן חיים. בני הזוג לשעבר גרו בארצות הברית, ונולדה להם בת. כמעט שנתיים אחרי שנישאו ביקשה האישה לקבל גט מבעלה. במהלך חופשה בישראל הגיעה יחד איתו לבית הדין, אך הוא חזר בו ונמלט מן הארץ, ומאז מסרב לתת גט ומאיים על כל מי שמנסה לשדלו לכך. התיק התנהל עשר שנים, שבמהלכן הפעיל בית הדין את כל הסנקציות העומדות לרשותו – מניעת שירותים קונסולריים מהאיש והטלת חרם חברתי עליו דרך רב הקהילה שלו בארצות הברית. בן חיים עצמה כבר עברה לחיות עם גבר אחר, ואף הרתה לו.
משהוברר לדיינים שהבעל איתן בסירובו, הם פנו לדון באפשרות לבטל את הקידושין של השניים. הסתבר להם כי אחד העדים בחתונה הואשם בפדופיליה והורשע, תוך שהוא מרצה תקופת מאסר בפועל. אולם בסופו של הדיון הכריע בית הדין בראשות הרב מיכאל אדרי כי לא ניתן להתיר את האישה על סמך הנתונים הללו. כהנא-דרור, שייצגה את האישה, לא אמרה נואש וערערה לבית הדין לערעורים. משהבינה שהנתיב של הפקעת הקידושין כבר לא יקובל על בית הדין, הפנתה את אושרת בן חיים אל בית הדין הפרטי שהקימה.
בית הדין הפרטי קיבל את הטענה לפיה הקידושין דינם להיבטל, והתיר את האישה. כתוצאה מכך, גם העובר של בן חיים יצא מגדר ממזר, שהרי לפי פסיקת בית הדין היא מעולם לא הייתה נשואה. תמונותיה של בן חיים הצוהלת פורסמו אז בכלי תקשורת רבים, אך העובדה כי מבחינת הרבנות הראשית – הרושמת הבלעדית של נישואין וגירושין וקובעת המעמד האישי – לא חל כל שינוי במצבה, כאילו נעלמה. ילדיה העתידיים של בן חיים, שאותם תביא לעולם במחשבה שכבר אינה נשואה לבעלה הראשון, יצטרכו לעמוד בפני בירור לא פשוט בבואם להינשא בעצמם.
"בבוא היום, כשהילדים האלה ירצו להתחתן, יצטרכו להושיב הרכב של יוחסין שידון בעניינם", אומר לנו גורם בכיר במערך בתי הדין, “זו תהיה צרה גדולה מאוד". פרט לשאלה ההלכתית, שבה לכאורה כבר הכריעו שני בתי דין כי אין דרך להתיר את האישה בנתיב של הפקעת קידושין, הכניסו כאן שני ארגוני הנשים את בתי הדין הרבניים לפלונטר בלתי פתיר. מחד, מסורת הפסיקה של הדיינים במדינת ישראל היא להרחיק ולמצוא היתרים כדי לא לרבות ממזרים. מאידך, היתר כזה עשוי לעבור דרך הכרה בפסק הדין של בית הדין הפרטי, צעד שלמעשה חותר תחת אושיות בתי הדין הרבניים עצמם.
התיק ייסגר, הבעל האלים ישוחרר
בעיית הממזרות היא לא הקונפליקט היחיד שמעורר בית הדין הפרטי. הצלע השנייה והמרכזית שהייתה שותפה בהקמת בית הדין הפרטי, ‘מרכז צדק לאישה’ והמייצגת מטעמו עורכת הדין ניצן כספי-שילוני, היא זו שהביאה אליו את המתדיינת הראשונה שלו, מסורבת הגט צביה גורודצקי. האג’נדה של כספי-שילוני ומרכז צדק לנשים דומה מאוד לזו של כהנא-דרור. "חברי הכנסת הדתיים בראשית שנות המדינה התעקשו בעיקר על זה, וחברי הכנסת החילונים הסכימו להחיל דין תורה רק במקום שבו יש הפליה כלפי נשים”, אמרה כספי-שילוני בריאיון לעיתון ‘הארץ’. "חוק שיפוט בתי דין רבניים מורה שלא רק שנישואין וגירושין של יהודים יידונו בבית דין רבני, אלא החוק שיחול עליהם הוא דין התורה בלבד. ובית המשפט העליון גם לא יכול להתערב בתוכן החוק. לגמרי מיני-תיאוקרטיה. הזכות להתחתן היא זכות אזרחית וכרגע המדינה מאפשרת את קיום הזכות הזו רק בדרך אחת ושוללת את זכות הבחירה".
לצד המאבק הציבורי והאג’נדה המובהקת שלה נגד בתי הדין, מייצגת כספי-שילוני מסורבות גט בפני אותם בתי דין. במקרה של גורודצקי, שבעלה יושב בכלא כבר עשרות שנים בסירובו לתת לה גט, היא החליטה להקים בעבורה בית דין פרטי, שמצא סיבה להפקיע את הקידושין ולהתיר את גורודצקי. במקרה שלה כבר לא הייתה קיימת שאלה לגבי ילדים שייוולדו לה בעתיד, אך בעיה מסוג שונה צצה. מאחר שגורודצקי ראתה בעצמה אישה פנויה אחרי פסק הדין הפרטי, היא ביקשה למשוך את התיק שלה מבית הדין. במצב כזה אין לדיינים ברירה אלא להיעתר לבקשתה. אלא שהמשמעות המיידית של משיכת התיק היא שחרורו של בעלה מן הכלא.
אל הסכנה שבצעד הזה התייחסו הדיינים בפסק הדין שכתבו לאור בקשתה של האישה: "בית הדין הבהיר לאישה כי לאחר שהתיק ייסגר הבעל ישוחרר ממאסרו האזרחי, ובמידה ולא יישאר במעצר או במאסר בגין ההליך הפלילי המתנהל כנגדו, הרי שהוא יצא לחופשי ועשוי לצאת מישראל ולהיעלם באופן שלעולם לא נוכל עוד לאתרו, וכמובן שלא נוכל להפעיל עליו כל לחץ שהוא לשחרורה של האישה מכבלי עגינותה". בית הדין הוסיף והביע את דעתו כי סגירת התיק פורמלית ושחרורו של הבעל אינם משרתים את עניינה של האישה, וכי "סגירת התיק אולי מיועדת לשרת אג'נדה כללית, אבל אותה זה לחלוטין לא ישרת”.
אבל הסכנה היותר חמורה הנובעת ממשיכת התביעה היא הסכנה הפיזית והממשית. במהלך הדיונים הרבים בעניינה בבית הדין, הצטיירה תמונה חמורה של אלימות קשה שנקט כלפיה בעלה. המאסר שלו, מלבד היותו אמצעי לחץ למתן גט, שמר על ביטחונה של גורודצקי והרחיק אותו ממנה. הדיינים התייחסו לכך בחומרה בהמשך הדברים. "מטעם האישה הוגשה בקשה למתן 'צו הגנה' לאישה כנגד הבעל. במסגרת זו לא נתייחס לגופה של הבקשה, אך נציין כי בקשה זו מעידה כאלף עדים עד כמה המהלך של סגירת תיק הגירושין ושחרור הבעל ממאסרו, לא רק שמחמיר עוד יותר את מצבה הקשה של האישה ומרחיק עד ללא סיכוי את האפשרות לשחררה מהעגינות, אלא אף מסכן באופן ממשי ופיזי את האישה. ברור לכול כי צו הגנה, חמור ככל שיהיה, אינו מהווה 'חומת ברזל' פיזית המוצבת סביב האישה. צר לנו לקבוע כי מהלך של סגירת התיק אינו משרת את טובתה של האישה העגונה, ואת חירותה ושלומה העומדים מול עינינו”.
"האג'נדה משרתת את הלקוחה"
"בתי הדין מציגים עמדות הלכתיות נוקשות, ועליי בתור אישה שחשובה לה ההלכה זה לא מקובל”, מגיבה כהנא-דרור לטענות. "יש לדיין מנעד רחב כל כך של פסיקה, יש אפשרות ללכת כבית שמאי או בית הלל, והם בכל זאת בוחרים ללכת לכיוון הקשה. הדיינים היום מכירים את המציאות הרבה יותר מאשר פעם. בתור מי שמייצגת כבר עשרות שנים, אני רואה איך הדיינים היום מכירים את המציאות. יש להם ווטסאפ וסמארטפונים, אבל עדיין הם נאחזים בתפיסות לגבי מעמד האישה שלא מתאימות למדינה דמוקרטית במאה ה-21. אני לא רוצה להכליל את כולם, אבל זה בהחלט הרוב. לכן אין מוצא כל כך, אנחנו נמצאים במבוי סתום שהדרך היחידה להיחלץ ממנו היא לשנות את השיטה. להעניק את האפשרות לכל זוג לבחור איך הוא רוצה להתחתן ואיך להתגרש, אם בצורה אזרחית, כדת משה וישראל, בשיטת בית הלל או בשיטת בית שמאי. זה מוביל לתפיסה שהאג’נדה בעצם משרתת את הלקוחה, בלי זה אין לה מוצא”.
לעומת דבריה של כהנא-דרור על השינויים באופי וסגנון הדיינים, מעניין לציין ידיעה שהתפרסמה לפני כשבועיים, ולפיה בית הדין הרבני התיר ביום אחד שלוש נשים, שהתיקים שלהן השתרכו ונמשכו שנים ארוכות. הדיינים בהרכב היו הרב דוד לאו, הרב אליעזר איגרא והרב אהרון כ"ץ, שמסמלים את שינוי הפנים שעוברת מערכת בתי הדין הרבניים.
לטענתה של כהנא-דרור, הייצוג שלה נצמד אך ורק לאינטרסים של המיוצגת. "אני יכולה להעיד על עצמי שמעולם לא פעלתי בניגוד לרצונה של האישה כדי לשרת את האג’נדה שלי”, היא אומרת. "אם היה מקרה שהאג’נדה שלי לא התאימה, אתה יכול לשאול דיינים שיגידו לך שפשוט קמתי ועזבתי. אני יכולה גם להגיד לך, שאם אני רואה שהאישה שאני מייצגת היא בעצמה סרבנית גט או מעכבת את ההליך, אני מיד קמה והולכת. היו דברים מעולם. באחד הדיונים ביקשתי רשות מהרב לביא לקום ולצאת כי הרגשתי שהאישה מנצלת את הגט כדי למקסם רווחים”.
בתיק של פ’ התעקשת על מתן גט בלי תנאים, כשהיה ברור שהבעל לא ייתן ובית הדין לא באמת יוכל לכפות. האם לא היה נכון יותר לאישה לקחת את הגט שבכספת ולגמור את העניין?
"אני הצטרפתי לתיק של האישה הזאת, אחרי 25 שנים שבהן הוא התנהל. באמת ובתמים איני יודעת להגיד איזו גרסה נכונה, אם היא אשמה או הוא, ולמה הגיעו למצב כזה. מה שבטוח, שניהם אנשים עקשנים. בכל אופן, היו שלבים שאני בעצמי ניסיתי לשכנע אותה לקבל את הגט. העובדה היא שהאישה הזאת לא הייתה מוכנה לקבל את הגט עם תנאים בשום אופן. אם היא הייתה מוכנה, אני הייתי הראשונה להוביל אותה שתקבל את הגט. אבל זה לא היה המצב. בהינתן המצב הזה, הגשתי את הערעור שמבקש לכפות את הבעל למתן גט בלי שום תנאי. כאן המחלוקת ביני ובין הדיינים. אני טענתי שהיות שהיא כבר לא תישבר אחרי 28 שנה ולא תקבל את הגט, מחובתם לכפות אותו שייתן גט בלי תנאים. העובדה שבסופו של דבר הם כפו אותו לתת גט, מעבירה את סימן השאלה אליהם. מה השתנה שבסוף כן החליטו לכפות על הבעל גט ללא תנאי?”.
כהנא-דרור מתייחסת גם לפסק הדין שכתב הרב שלמה שפירא, שהיה, כאמור, חריג בחריפותו נגדה אישית. "בפסק הדין שניתן, הדיינים עשו לי מעשה מכוער. הם הקדישו פרק שלם על הראש שלי. הם ידעו שאני בדיוק בתהליך של מעבר לעבודה כעורכת דין פרטית, ופגעו בשמי הטוב. לא הייתה לי שום אפשרות להגיב להם אחרי שכבר נגמר הדיון, וגם אני לא יכולה לתבוע לשון הרע כי הדיינים מוגנים. הבקשה שלי לדחות את פרסום פסק הדין, בניגוד למה שהיו כאלה שחשבו, לא הייתה כי פחדתי או התביישתי שיתגלה מה שהיה בדיון, אלא כי רציתי קודם לבדוק את האפשרויות המשפטיות שעומדות לפניי, מיצוי הליכים. אני מתכוונת להמשיך בכיוון הזה מול הנהלת בתי הדין והדוברות”.
לקחת את בן חיים לבית דין פרטי ושם היא קיבלה פסק דין שהיא מותרת. לא חששת להוביל את הילדים שיהיו לה למצב של ממזרות על פי הרישום ברבנות?
"אני חייבת לספר לך מה היה שם בתיק של אושרת בן חיים”, חושפת כהנא-דרור פרטים שטרם התפרסמו בתיק הזה. "היינו בבית הדין בחיפה מול הרב אדרי. כל הזמן היה נשמע ממנו שהולכים לקראת הפקעת קידושין. הרב אדרי התבטא ש’זה תיק שיש מה לעשות איתו’. הבעל לא היה מוכן בשום פנים ואופן לתת, היה ברור שלא יוציאו ממנו גט. מצד שני העד בחתונה היה פדופיל מורשע, ואנחנו המצאנו את כל המסמכים מהמשטרה והפרקליטות שמראים שעשה את המעשים לפני החתונה, ונכלא עליהם לאחר מכן. אבל בשלב כלשהו הייתה פגישה בין הרב אדרי והרב דוד גרוסמן ממגדל העמק, ושם התחיל המפנה.
"מסתבר שהעד היה הנהג הפרטי של הרב גרוסמן באותן שנים. הוא היה מגיע איתו להרבה חתונות, ומצטרף לחופה כעד. באותה חתונה הרב גרוסמן אומנם לא סידר קידושין כי היה בחו"ל, אבל המחליף שלו לקח את אותו העד. הרב גרוסמן ניסה להיפגש עם הבעל הסרבן, ומשלא הצליח לשכנע אותו לתת גט הוא בא לדבר עם הרב אדרי. אני מעריכה שהם דיברו על כך שפסילת העד הזאת תפסול את כל החתונות שעשה הרב גרוסמן באותה תקופה. מאז אותה פגישה כל הגישה השתנתה ולא היה מוצא. גם בית הדין לא השאיר ברירה. הבעל לא היה נותן גט בשום מצב והאופציה של הפקעת קידושין נסגרה.
"במצב הזה אני בטוחה שרק היטבנו עם האישה”, חוזרת כהנא-דרור אל הנקודה. "הילד שלה לא ממזר, היא חופשייה ללכת ולהתחתן שוב, המצב שלה הרבה יותר טוב ממה שהיה. נכון שהילדים שלה בעתיד ייתקלו בבעיות כשיבואו להירשם לנישואין, אבל בית הדין לא הותיר ברירה. חשוב לי להדגיש שגם בית הדין הפרטי לא מתיר בכל מצב, פה זה היה היתר ברור אפילו בבית הדין בחיפה. רק השבוע היה בבית הדין הפרטי תיק שהדיינים אמרו שאין להם דרך להפקיע את הקידושין”.
"הטלת סנקציות אינה יעילה"
"בתחילה אכן הייתה אופטימיות לבית הדין שאולי בכך ניתן היה להתיר את האישה מעגינותה”, מגיבים בבתי הדין הרבניים להאשמות הקשות של כהנא-דרור. "אך לצערנו הרב ולצערו של בית הדין, לאחר שהגיעו אל בית הדין חומרי תיק החקירה וההרשעה והפרוטוקולים, ובית הדין עיין בהם, התגלה כי המעשים המיוחסים ל'עד' וההודאה שבעקבותיה הורשע, אינם יכולים להעלות מזור בפן ההלכתי ואין בהם כדי להביא לביטול נישואי האישה.
"נדגיש, כי אומנם אנו רואים בחומרה רבה את המעשים שבהם הודה ה'עד' ויש לגנותם בשאט נפש. אומנם לפי ההלכה בשולחן ערוך, רק אדם החשוד שהוא עובר על איסורי עריות מדאורייתא פסול לעדות קידושי אישה. מכתב האישום ופרוטוקולי החקירה עולה בבירור שמעשהו של העד, מבלי שניכנס לפרטי העניין, אומנם היו 'מעשים מגונים' בקטין אך לא בוצעו במהלכם מעשים המהווים 'איסורי עריות מדאורייתא' אשר על פי ההלכה מבטלים את הקידושין שהאדם היה עד בהם.
"אכן, בית הדין האזורי זימן את כבוד הרב דוד גרוסמן, שהכיר את האדם ושהוא היה עד בכמה חופות שערך, אך בשונה מטענת עו"ד כהנא-דרור, מסר לנו אב בית הדין כבוד הדיין הרב דניאל אדרי, כי הרב גרוסמן דווקא אמר שאם בכך ניתן לבטל את הקידושין של האישה ולהצילה מעגינותה, כך יש לעשות, ועודד את בית הדין לעשות כל שאפשר כדי להתיר את האישה”.
עו"ד ניצן כספי-שילוני ממרכז צדק לנשים דוחה את הטענות לגבי התנהלותה בתיק של צביה גורודצקי. "המדיניות של מרכז צדק לנשים היא לעולם להציב את האינטרסים של האישה הפרטית לפני כל אינטרס של הארגון, וכך גם עשינו במקרה זה, ומי שאומר אחרת לא מכיר את המקרה ולא מכיר את הארגון".
לדבריה, הפנייה לבית הדין הפרטי נעשתה לאחר 20 שנות עגינות, שבסופן אמר בית הדין כי המקרה שלה לא ייפתר עד יום מותה. כספי-שילוני מציינת כי ההחלטה לסגור את התיק בבית הדין הייתה של גורודצקי עצמה, עוד טרם יוצגה על ידי מרכז צדק לנשים, מתוך ייאוש ממצבה והבנה שהשהייה של האיש בכלא לא מביאה לסעד הנדרש – כלומר, גט. "הדברים אף נאמרו בפרוטוקול הדיון בבית הדין. משקיבלה פתרון הלכתי ובית הדין שיחרר אותה – קל וחומר שאין עוד טעם לנהל תיק גירושין ועל כן ביקשה צביה לסגור את התיק, וכפועל יוצא האיש ישוחרר מהכלא. יש להדגיש כי לא ידוע לנו על כל דו"ח מסוכנות שהוציאה רשות כלשהי באשר לבעל".
כספי-שילוני טוענת כי סיפורה של גורודצקי מוכיח כי הטלת סנקציות אינה יעילה דיה, והיא דורשת מבתי הדין לאמץ פתרונות הלכתיים שמבטלים ומפקיעים את הקידושין, בלא תלות בבעל. "עד שבתי הדין לא ינהגו כך, ככל הנראה בתי דין פרטיים יתפסו את מקומם". היא מוסיפה כי ישיבתו של הבעל בכלא שנים ארוכות אף הזיקה לגורודצקי, בהיותה נטולת משענת כלכלית, וגם לילדיה נגרמו נזקים שונים.
בתשובה לטענה כי בית הדין הפרטי עלול להרבות ממזרות בישראל, כספי-שילוני מחזירה את הכדור לבתי הדין הרבניים: "בית דין של שלושה תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה קבע שאישה היא פנויה – ועל כן ילדיה אינם ממזרים. אם בית דין רבני יקבע שילדים אלה אינם כשרים לבוא בקהל – המסקנה החמורה היא שבית הדין הרבני פועל למימזור ילדים".
מעמותת "מבוי סתום" נמסר: ההצגה כאילו יש התנגשות בין האג'נדה של ארגון מבוי סתום לייצוג הנשים היא לא נכונה ומטעה. "האג'נדה" שלנו היא לחתור למציאות שבה סרבנות גט כלל לא קיימת. אולם כל עוד זה אינו המצב, לעולם נעדיף את טובת האישה ואת רצונה, גם אם היא בוחרת לוותר על זכויות המגיעות לה בתמורה לגט. אנחנו מחוייבות לעזור לכל אישה ואישה לקבל את הגט, ויעידו על כך אלפי הנשים שסייענו להן, נשים שחלקן בחרו "לקנות את הגט" ועדיין סייענו בידן.
בתיה כהנא דרור אינה עובדת בארגון ואינה מייצגת יותר את הנשים המוזכרות בכתבה. אנו שמחים על העיסוק בנושא החשוב, נמשיך ונסייע לנשים במאבקן הצודק לקבל את חירותן בכל דרך הלכתית העומדת בפנינו.