סדרה דוקומנטרית המוקרנת בימים אלה בארה"ב, והעוסקת בהיסטוריה של האיסלם, מעוררת ביקורת קשה. קולין לבי, עורכת משנה בעיתון "וולסטריט ג'ורנל", תוקפת את הסדרה, בהפקתה של P.B.S., רשות השידור הציבורית בארה"ב. לדבריה, הסדרה מנסה לקדם באופן בוטה את ענייניו של האסלם. מדובר בסדרה "דוקומנטרית" בת שלושה חלקים, הקרויה "איסלם - אימפריה של אמונה". סדרה זו מתיימרת, כותבת לבי, להציג את ההיסטוריה של האסלם על הישגיו.
דעתם של המפיקים על האסלם ברורה, כותבת לבי, וכדי לסבר את האוזן האמריקנית הם גייסו כמה אמריקנים ממוצא מוסלמי לדבר על אמונתם ועל יסודותיה. לא ברור עד כמה אותם אמריקנים מוסלמים אכן מייצגים את האסלם של הטליבן או את האסלם של המולות האירניות, או את האסלם מבית מדרשם של האימאמים הסעודים האכזריים והאנטישמיים או את זה של נשיא מלזיה מוחמד מהטיר, שאמר לאחרונה כי יש מדינות שזקוקות לדיקטטור מוצלח.
למרות זאת היו שהיללו את הסדרה, כגון ה"סן פרנסיסקו כרוניקל", שכינה אותה "ראויה למחמאות". כתבת הוושינגטון פוסט קאריל מורפי, מי שזכתה לתהילתה ככתבת מערבית בכווית בעת פלישת עירק, נסחפה מהתלהבות במידה פחותה וכינתה את הסדרה "מושכת" בלבד.
P.B.S. ניסתה כבר בעבר לשדר כמה סדרות המתיימרות להטיף לאמריקנים כיצד עליהם לחשוב, כגון הסדרה הדוקומנטרית "וייטנאם - היסטוריה טלוויזיונית", ששודרה ב 1980 ושהייתה שופר להו צ'י מין, וכגון סדרות נוספות, שהציגו את נקודת המבט הפלשתינית, כגון "הפלשתיני הצעיר", ועוד.
הפעם, עם זאת, הדבר נראה מוזר, וזאת לאור ניסיונותיה של P.B.S לשדר תחקירים על בין לאדן, על אל קעאידה וגם על החיזבאללה. ההיסטוריה בוודאי תרצה לעסוק בתופעה שבה P.B.S. טרחה להקרין סדרה שבה הופיעו אמריקנים מוסלמים "מתאימים", שניסו לשכנע כי אין באסלם דבר שהיה יכול לגרום לפיגועי 11 בספטמבר, בעוד מיליונים של מוסלמים בכל העולם סבורים אחרת לגמרי.
השתלשלותה של דת היא דבר מעניין אך לא זה הוא הדבר שנבחר לומר על העדר יושר אינטלקטואלי של מפיקים, כותבת לבי. P.B.S עושה מאמץ גדול כדי לגרום אצל האמריקנים לרגישות ולכבוד כלפי האסלם אך זאת במחיר של עיוות דמותו האמיתית של האסלם. נתיב זה, מציינת לבי, מביא לנסיגה ולא להתקדמות לעבר המטרה שהציבו לעצמם המפיקים.
דעתם של המפיקים על האסלם ברורה, כותבת לבי, וכדי לסבר את האוזן האמריקנית הם גייסו כמה אמריקנים ממוצא מוסלמי לדבר על אמונתם ועל יסודותיה. לא ברור עד כמה אותם אמריקנים מוסלמים אכן מייצגים את האסלם של הטליבן או את האסלם של המולות האירניות, או את האסלם מבית מדרשם של האימאמים הסעודים האכזריים והאנטישמיים או את זה של נשיא מלזיה מוחמד מהטיר, שאמר לאחרונה כי יש מדינות שזקוקות לדיקטטור מוצלח.
למרות זאת היו שהיללו את הסדרה, כגון ה"סן פרנסיסקו כרוניקל", שכינה אותה "ראויה למחמאות". כתבת הוושינגטון פוסט קאריל מורפי, מי שזכתה לתהילתה ככתבת מערבית בכווית בעת פלישת עירק, נסחפה מהתלהבות במידה פחותה וכינתה את הסדרה "מושכת" בלבד.
P.B.S. ניסתה כבר בעבר לשדר כמה סדרות המתיימרות להטיף לאמריקנים כיצד עליהם לחשוב, כגון הסדרה הדוקומנטרית "וייטנאם - היסטוריה טלוויזיונית", ששודרה ב 1980 ושהייתה שופר להו צ'י מין, וכגון סדרות נוספות, שהציגו את נקודת המבט הפלשתינית, כגון "הפלשתיני הצעיר", ועוד.
הפעם, עם זאת, הדבר נראה מוזר, וזאת לאור ניסיונותיה של P.B.S לשדר תחקירים על בין לאדן, על אל קעאידה וגם על החיזבאללה. ההיסטוריה בוודאי תרצה לעסוק בתופעה שבה P.B.S. טרחה להקרין סדרה שבה הופיעו אמריקנים מוסלמים "מתאימים", שניסו לשכנע כי אין באסלם דבר שהיה יכול לגרום לפיגועי 11 בספטמבר, בעוד מיליונים של מוסלמים בכל העולם סבורים אחרת לגמרי.
השתלשלותה של דת היא דבר מעניין אך לא זה הוא הדבר שנבחר לומר על העדר יושר אינטלקטואלי של מפיקים, כותבת לבי. P.B.S עושה מאמץ גדול כדי לגרום אצל האמריקנים לרגישות ולכבוד כלפי האסלם אך זאת במחיר של עיוות דמותו האמיתית של האסלם. נתיב זה, מציינת לבי, מביא לנסיגה ולא להתקדמות לעבר המטרה שהציבו לעצמם המפיקים.