שבוע אחים ואחיות
שבוע אחים ואחיותאיור: עדי דוד

מוזר. מי שולח היום מכתבים?! רואי לא השאיר אותי במתח זמן רב, הוא קרע את המעטפה והוציא מתוכה דף פרחוני מקופל. "תוכלי לקרוא לי מה שכתוב?", התרגשתי איתו לקרוא את השיר הקצר ואת מילות קבלת הפנים שכתבה אליו המורה החדשה שלו.

רואי עולה לכיתה א', ובשבילו יום תחילת הלימודים הוא יום חג. הוא מצפה בכיליון עיניים למפגש עם ילדי כיתתו, עם המורה ועם בית הספר. אני, לעומת זאת, לא לגמרי בטוחה. אני בהחלט מתגעגעת לחברות. ניסינו לקבוע מפגש בקיץ, אבל תמיד מישהי לא יכלה להגיע בגלל חופשה משפחתית, קייטנה או עבודה. גם לחלק מהמורות אני מתגעגעת. אבל... איכשהו החופש נגמר לי מהר מדי. רק שבוע אחד נשאר להספיק את כל מה שעוד לא עשינו.

"הודיה! מה קורה לך?! חשבתי שאת שמחה איתי על המכתב", אמר לי רואי. ניסיתי להסביר לו שעצוב לי להיפרד מהחופש, שיש עוד כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות ופתאום החופש נגמר לי. "מה למשל?", הוא שאל, וגיליתי שלא קל לי לענות על זה. מה באמת הייתי רוצה לעשות בשבוע שנותר?

טיולים עשיתי, ובחום הזה כיף לי להיות בבית. הייתי רוצה להספיק להיות קצת עם אחותי נועם, לפני שהיא מתחילה ללמוד באולפנה, ומי יודע אם יהיה לה זמן בשבילי. בעצם, כשחושבים על זה, אביחי יתחיל גן, ותמיד אחרי הצהרון הוא נהיה עייף. גם רז. ורואי יהיה עסוק עם חברים ושיעורי בית... אולי מה שאני צריכה להספיק השבוע זה לבלות עם כל אחד מהאחים שלי! אז לקחתי דף והלכתי למסע ראיונות.

"נועם, מה היית רוצה לעשות בשבוע החופש האחרון שנשאר?", שאלתי ונועם הרימה אליי עיניים מהספר. ליד המיטה שלה נערמה ערימת ספרים שהיא התכוונה לסיים לפני תחילת שנת הלימודים. "הייתי שמחה ללכת לבריכה", היא אמרה. רשמתי את דבריה ויצאתי מהחדר, משאירה אותה מבולבלת ומסוקרנת.

"רואי, מה הדבר הכי כיף שנוכל לעשות יחד?", שאלתי אותו, והוא אמר שהוא היה רוצה לישון איתי באוהל בחוץ. רז ביקשה שנראה חיות ואביחי אוהב בועות סבון.

כששאלתי את אמא ואבא מה הם חולמים להספיק עוד הקיץ, הם הסתכלו סביב, על החדרים והבלגן בסלון, וכמעט יחד אמרו: "לשקם את הבית".

עד הערב החזקתי רשימה שבה קבעתי פעילות לכל יום של השבוע שנשאר מהחופש. לארוחת הערב הגעתי מוכנה, וסיפרתי לכל המשפחה על התוכניות שלי. בכל יום ייחדתי זמן לבילוי עם אח, ואפילו קבעתי לעצמי מטלה קטנה שקשורה לבית. ביום שבו נלך נועם ואני לבריכה אסדר אחר כך את ארון הבגדים, ולפני שאצא עם רואי לבנות לנו אוהל בחצר ללילה, נמיין יחד את משחקי הקופסה. הלוח השבועי שלי היה כל כך מפורט שהוא כלל אפילו את התכנון לארוחות (לבריכה עם נועם נקנה פיצה, באוהל רואי ואני נאכל נקניקייה בלחמנייה, וכשרז ואני נלך לפינת החי ניקח איתנו פירות, וניתן לארנבים את השאריות).

מתברר שהתלהבות היא דבר מידבק. כל אחד מהאחים ביקש למלא, מלבד היום שקבעתי לנו יחד, את שאר הימים בבילויים עם אחים. עכשיו לכולנו יש כל כך הרבה תכנונים להספיק, שפתאום השבוע שלפנינו נראה ארוך ומלא.