נפתלי בנט ועמנואל מורנו בטיול במרוקו
נפתלי בנט ועמנואל מורנו בטיול במרוקוצילום: מתוך דף הפייסבוק של נפתלי בנט

את קולו של חברי עמנואל מורנו ז״ל שמעתי בפעם האחרונה לפני 13 שנה ביום זה, בשעה זו.

זה היה ביום חמישי אחר הצהריים. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה יום-יומיים לפני כן. בדיוק עשיתי הכנות ל״על-האש״ עם חיילי הכוח שלי בדירה שלי ברעננה. עמנואל ואני שוחחנו בטלפון שיחה ארוכה.

מאד התאכזבתי מביצועי צה״ל במלחמה וסיפרתי את חוויותיי ועל אכזבתי לעמנואל.

הוא היה הפעם רגוע יותר מהרגיל. עמנואל היה בשיא ההכנות לקראת המבצע של סיירת מטכ״ל שתוכנן למחרת בליל שבת, המבצע ממנו לא שב.

בשיחה, הוא לא הפנה אצבע מאשימה לאף אחד, וגם לא התעצבן. על תוצאות המלחמה הוא אמר ברוגע: ״עם ישראל לפעמים צריך לחטוף מכה כדי להתעורר״. דיברנו עוד קצת ונפרדנו לשלום.

במוצאי השבת, הטלפון שלי היה מוצף סמסים ״תתקשר אליי דחוף. בן [בן אנוש, אחד מחברי צוות גיורא]״.

עוד לפני הבדלה התקשרתי לבן, שבישר לי: "עמנואל נהרג במבצע. ההלוויה הלילה בירושלים".

ההלוויה התקיימה סביב חצות, בחושך (כמה מתאים לעמנואל), והר הרצל התמלא באלפי אנשים שאינני יודע כיצד שמעו על זה.

את תמונת פניו של עמנואל אסור להראות עד היום, אבל הם כל הזמן לנגד עיני. עמנואל היה גיבור ישראל וחבר יקר.

הוא חסר לי מאד מאד. הדבר העיקרי שאני מנסה לקחת מעמנואל ז״ל: לתת הכל הכל למען מדינת ישראל ועם ישראל. יהי זכרו ברוך.