שלושים תלמידים חדשים מגיעים מצרפת לישיבת בני עקיבא 'בית יהודה' שבכפר מימון. זאת כחלק מהמיזם המיוחד המפגיש צעירים בני קהילות יהודיות בצרפת למשך שנתיים עם הוויי החיים הישראלי.
הרב דוד ביטון, העומד מאחורי היזמה ומי שיוצא אל הקהילות כדי ללקט את הצעירים, מספר ביומן ערוץ 7 על הקשיים, האתגרים והיעדים של המיזם, ובראשית דבריו הוא מזכיר כי הוגיו הם אמנון שפירא והרב יצחק לוי.
"המטרה היא להוציא יהודים מהגלות ולתת להם טעם של ארץ ישראל. זו מהפכה רוחנית וגשמית, ומצאנו את הפטנט שבו הם יכולים להמשיך וללמוד בצרפתית, לעבור את הבגרויות של צרפת ולהתחיל ללמוד בישיבה ולטעום את הטעם של ארץ ישראל".
המיזם שמתחיל בלימודים בישראל עבור הצעירים מוביל בסופו של יום לעליה משמעותית לישראל. "גם אם לא הייתה להם כוונה לעלות, היום כ-95 אחוזים מהתלמידים נשארים בארץ. זה מפעל של עליה שקטה שתופסת את האחים, ההורים ושאר המשפחה. כך עלו לארץ מאות משפחות", אומר הרב ביטון המספר: "הם מגיעים מכל פינה מצרפת והקשרים שלהם בארץ מפוזרים". לאחר העליה ארצה רבים מהם מוצאים את עצמם מתגוררים במקומות בהם האוכלוסיה של דוברי הצרפתית גדולה כחמו נתניה, אשדוד וירושלים, אך לא רק שם. "להרבה אין משפחה בארץ ואנחנו עוזרים להם ומחברים אותם למשפחה מאמצת".
איך הוא מצליח לשכנע משפחות לשלוח את הבנים למדינה שנמצאת תחת איומים ביטחוניים, ובפרט כאשר מדובר בכפר מיימון הממוקם בסמוך לרצועת עזה? "אני בסך הכול כלי בידי ה' שעושה הכול. אני לא מצליח להבין איך הבאנו את התלמידים ואיך שכנענו אותם להגיע".
לדבריו התחוללו מספר שינויים במרוצת עשרים השנה האחרונות סביב הדרך לפנות אל המשפחות. "הנושא המרכזי שאני נוגע בליבם הוא הצלת היהודים. למרות כל האנטישמיות ולמרות שהרבה מתלמידינו הותקפו בצרפת, אנחנו מתמקדים מחשש מהתבוללות ומהתערות בתרבות זרה. אנחנו לא רוצים שאנשים יברחו מצרפת. אנחנו רוצים להראות להם את ארץ ישראל בפן שהם לא פגשו בעבר. אנחנו מסתובבים הרבה בארץ ורוצים שיאהבו את הארץ, שיכירו את ההיסטוריה הגדולה בגיאוגרפיה הקטנה שלנו, מאחורי כל אבן ועץ יש סיפור שהוא השורשים שלנו. אנחנו מפגישים אותם עם מי שבנה את הארץ ומעבירים להם את האתגר כדור הבא".
"לפני עשרים שנה הדברים היו דומים אבל לא היה קושי בקהילה. הקהילות בצרפת בנויות עם כל השירותים כמו בית ספר, מסעדות ומרכולים כשרים, מקוואות וכו', יש עטיפה שמגינה על היהודים. מצב שבו מישהו יירק עליך ברחוב ויזרוק מילת גנאי בגלל שאתה יהודי לא היה בעבר. היום זה השתנה".
לזאת הוא מוסיף ומזכיר כי אמנם המציאות בארץ השתנתה וכיום יותר הורים חוששים מהמצב הביטחוני, אך בפועל לאורך שישים שנות קיומו של כפר מיימון המקום נשאר בטוח. "יש חלק מההורים שחוששים ונמנעו מלשלוח את הילדים בגלל הסיבה הזו, אבל רוב הקולות סבורים ההיפך, יש רצון להיות במקום ולהוכיח להם שאנחנו כאן. לא ראינו שאנשים מבקשים להחזיר את ילדים שכבר שלחו".
את הסוגיה הביטחונית משתדל הרב ביטון שלא להסתיר מההורים ומהתלמידים, אלא להיפך. הוא מקפיד לדבר עליה בגלוי ובישירות, "נוכחנו לראות שעד כמה שהתלמידים מוכנים הפחדים יורדים בשבעים אחוז".
ומה באשר לעלייה ארצה? האם ההורים מודעים לכך שכאשר הם שולחים את הילדים ללמוד בישראל זו בהחלט עשויה להיות הסנונית הראשונה שתוביל את המשפחה כולה לעלייה? הרב ביטון משיב בחיוב ומספר: "אני "מזהיר" אותם ואומר להם שברגע שנתנו את האוקי הם בתוך מלכודת ובתוך זמן קצר היתד ששמתם כאן ימגנט אתכם לארץ ישראל". הדברים הללו לא רק שאינם מרתיעים את ההורים אלא אף מצליחים להוציא מהם דמעה של התרגשות לקראת העתיד.