רגליים סדוקות, עוני ונטישה של המוכר והקיים. בלב סודן קהילת ביתא ישראל נחלצת מציפורני המשטר הרצחני והעיוור בידי אחיהם היהודים החיים בישראל. הבדלי הצבע לא משנים כלל. כי הם אחים. זה אולי המסר החזק ביותר שיש לסרט החדש של גידי רף, 'אתר הצלילה בים האדום' מבית נטפליקס. הסרט העלילתי עם השם המסורבל מגולל את אחד ממבצעי החילוץ הנועזים של הקהילה האתיופית בסודן, שנעשו בראשית שנות השמונים באתר נופש נטוש לחופו של הים האדום. שם, לצד דגים אקזוטיים, נעשה שימוש במלון כסיפור כיסוי לסוכני מוסד ישראלים שהבריחו אלפי פליטים יהודים בסירות בשיתוף עם חיל הים הישראלי תחת אפם של תיירים שבאו לנפוש.
הצפייה בסרט מזמנת לצופה הישראלי תחושה משונה ולא מוכרת, כשלפתע הישראלי הצבר הוא הגיבור, הוא הטוב בסיפור. הוא אינו גזען, והעם שלו מורכב מגוונים ודעות שונות. הוא פועל ללא לאות וללא משוא פנים כדי להציל נפש אחת בישראל, במקרה הזה אפילו הרבה יותר, והתחושה הזאת בעיקר מעוררת עצבות. כי עם השנים שכבות הציניות נערמו מעל ראשי הישראלים והציונות התמימה, העזה והאמיתית נקברה בחצר האחורית של הפוליטיקה והמלחמות הפנימיות. העם היושב בציון שכח קצת למה הוא כאן ומי הם בני בריתו.
'אתר הצלילה בים האדום' נותן במה וזרקור לארץ ישראל הישנה והטובה ולצבר האמיתי שזועק וקולו כבר לא נשמע. דווקא הבחירה בשחקנים הוליוודיים נראית תמוהה בתחילה. כריס אוונס, שמגלם את ארי לוינסון, ראש חנית החילוץ בצוות סוכני המוסד, בעיקר מזכיר את קפטן אמריקה והשפה האנגלית שנשמעת לאורך כל הסרט בלי אזכור קל שבקלים לשפה העברית קצת צורמת. אבל אולי דווקא הבחירה הזאת מבודדת את העלילה ויוצרת תחושה אמיתית יותר דווקא בעולם הסרטים העלילתיים, עולם שבו ארי בן כנען הוא הישראלי הצבר המסוקס שגילם פול ניומן בסרט המפורסם אקסודוס, עוד סרט עם אתוס ישראלי וגיבור מובהק.
'אתר הצלילה בים האדום' שוזר בתוכו פריימים משנות השמונים כדוגמת משאית עם הלוגו של 'זיפ', משרדים חמים ומחשבים מגושמים ואיטיים. הצילום מוקפד אך לא מדי, ונותן מדי פעם זוויות מפתיעות ומעניינות. המוזיקה מזכירה פסי קול של סרטים תנ"כיים שמגוללים את סיפור יציאת מצרים, והמשחק של הקאסט, כיאה לשחקני הוליווד, מדויק ולא מזייף.
הנקודה היחידה שאולי פוגעת קצת בסרט היא דווקא האורך שלו. שעתיים שלמות, שלהורים בסוף אוגוסט נראות כמו יממה. הסרט היה יכול להיות קצר יותר, אך מצד שני אורך הרוח משתלם כי בסופו מוקרנים קטעי ארכיון אמיתיים מהמבצע ותמונות סטילס של צוות החילוץ שבאופן חשוד די דומה לגרסה ההוליוודית.
התחושה בסוף הסרט היא כמו בעיטה בקרביים. זה אנחנו. זה העם שלנו. עם שעושה ועשה הכול למען האחים שלו בכל העולם, לא משנה מה עומד בדרכו. וזו אולי הסיבה הטובה ביותר למה כדאי לכם לצפות ב'אתר הצלילה בים האדום'. השיר 'ממעמקים' של הפרויקט של עידן רייכל שמשלב טקסט באמהרית נשמע ברקע ומחזק את המציאות. כן, זה אמיתי לגמרי.