בשבוע הקרוב יתלכדו באופן נדיר לוח השנה העברי והלועזי יחד עם ימות השבוע. יום ראשון הוא גם א' באלול וגם אחד בספטמבר. התאריך הכי התחלתי שאפשר לבקש, לא רק למערכת החינוך ולישיבות אלא גם למערכת הבחירות המנומנמת. במטות של כל המפלגות סימנו את היום הזה כתאריך היקיצה משנת הקיץ.
שבועיים וחצי ליום המכריע, קשה להבחין בכך שישראל בעיצומן של בחירות גורליות. המערכה היגעה התנהלה עד כה בקצב של אוטובוס זוחל בכבישי הצפון ביולי-אוגוסט, בלי מזגן או משב רוח אחר בדמות קמפיין מרענן כלשהו. האוויר עומד, הסיסמאות שחוקות, המסרים חוזרים על עצמם. וכשזה המצב, אפילו מנהלי הקמפיינים של חלק מהמפלגות יצאו בעצמם לנפוש בחו"ל, וגם ראשי המפלגות לא ויתרו על חופשה משפחתית. רק מטה אחד לא הפסיק לעבוד, עם קמפיינר אחד שלא לקח יום חופש לאורך כל הקיץ: בנימין נתניהו.
אחרי שנדמה היה כי ויתר על חלום 61 המנדטים, לקראת הישורת האחרונה, ראש הממשלה החזיר אותו אל השולחן. נתניהו מתכנן קמפיין אגרסיבי נגד המפלגות הקטנות שמסכנות את הגוש - זהות, נעם ועוצמה יהודית, אבל מעריך שגם אם יפעיל את מלוא השפעתו, עדיין יישארו לפחות שלושה מנדטים של מצביעים שרופים, תרתי משמע. זו הסיבה שהוא מנסה לפני המקל את הגזר. נתניהו, שעשה הכול כדי למנוע ממשה פייגלין להיות ח״כ מטעם הליכוד, הציע לו עכשיו מקום סביב שולחן הממשלה שלו. שרשרת ההבטחות ששוגרו אליו כללה הצעות לתפקיד של שר כלכלי בכיר, הפחתת רגולציה על קנביס באופן שיאפשר לגליזציה חלקית שתקל על החולים הזקוקים לצמח, וגם סיוע עקיף בכיסוי חובות המפלגה.
"מהלך אחד הופך אותך ממפגין למשפיע", זו הייתה הסיסמא שבאמצעותה פקד פייגלין אלפי סרוגים לליכוד בראשית העשור הקודם. וזו הדילמה שהונחה לפניו כעת: האם להיות מפגין, לרוץ עד הסוף ולהתרסק שנית מתחת לאחוז החסימה, או לקחת את הצעות הליכוד הנדיבות ולתרגם אותן להשפעה על מדיניות הממשלה.
מנגד, פייגלין יודע היטב שבהיעדר כוח פוליטי ממשי בכנסת, נתניהו יוכל לפטר אותו מהממשלה בהזדמנות הראשונה. גם הרפורמות שהובטחו עכשיו עלולות להיתקל בקשיים ברגע שתוקם קואליציה. כבר בפעם הקודמת מול נסיקת זהות בסקרים נתניהו הבטיח שהליכוד יפעל "לשחרר את הצמח", ומאז הספיקה מדינת ישראל לנהל מרדף נגד מייסד טלגראס ולנסות למנוע איסוף שמן קנאביס לילדים חולים.
כדי לפרק את המוקש הזה, וגם כדי להתמודד עם שורת התבטאויות עבר שלו על חשיבות העצמאות הפוליטית של זהות, על כך ש"גוש הימין מעניין את הסבתא שלי" וההתחייבויות לרוץ עד הסוף, פייגלין החליט להעביר את ההכרעה באופן רשמי למתפקדי זהות. אבל עצם קיום המשאל הוא הודעה והודאה שיו"ר זהות, שנחשב לאחד הפוליטיקאים הנוקשים והעקשנים בישראל, השלים את המהפך. שהוא כבר לא נחוש לרוץ עד הסוף, לפחות הפעם. אם ברצונו להישאר במגרש הפוליטי בטווח הארוך הוא חייב לדרוש מנתניהו סעיף נוסף: התחייבות להורדת אחוז החסימה.
אתגר מימין
המפלגה הבאה שמחפשת את דרכה החוצה באלגנטיות היא נעם, שהכריזה על מפקד שיבחן את סיכוייה כתנאי להמשך ההתמודדות שלה. המודל שנבחר דומה להחתמה שביצעו אנשי הר המור לתנועת חזון לפני כמה חודשים. המספרים אז היו גבוהים, אך חסרי משמעות. ההחתמה נעשתה במסרונים או בווטסאפ, בלי לבדוק את זהות החותמים ובלי שום דרישות סף של גיל או התחייבות כלשהי. הפעם היעד צנוע יותר וגם ההחתמה מתנהלת בקצב איטי בהרבה. מבחינת אנשי נעם מהרגע הראשון לא הייתה כוונה אמיתית להגיע אל קו הסיום. הדרך עצמה היא המטרה. השיח הציבורי שעוררו והתודעה חשובים להם ממקום בכנסת. בפרט שההתמודדות גם העניקה הגנה מסוימת בחוק לפרסומים מטעם המפלגה, פרסומים שהוסרו בעבר על ידי חברות הפרסום. ועדיין, להחתמה יש דינמיקה משלה. הרטוריקה של הרב טאו בכנס הפעילים שיצאו להחתים הייתה התקיפה ביותר שהושמעה מתחילת הקמפיין, וייתכן שדווקא חתימה של כמה אלפים רק תעודד את המפלגה להמשיך במרוץ.
האגוז השלישי הוא הקשה ביותר: איתמר בן גביר ועוצמה יהודית. מפלגה שבמהות שלה שייכת לצד המפגין ולא לצד המשפיע. אם לפייגלין אפשר להציע תפקיד שר וסדר יום כלכלי שממילא מתיישב היטב עם תפיסת עולמו של נתניהו, לבן גביר אי אפשר לתת דבר מכל אלו, ציבורית ומעשית. סדר היום של עוצמה יהודית מצומצם לסוגיות שנתניהו אינו יכול להתחייב להן. מקום סביב שולחן הממשלה לבן גביר יהיה נזק קשה לקמפיין הליכוד, אם עורך הדין יחפוץ בכלל בתפקיד מיניסטריאלי.
בניגוד לפרישה של פייגלין שצפויה להזרים קולות רבים לליכוד, בעוצמה טוענים שאנשיהם ממילא לא יצביעו מחל. עיקר המאבק שלהם כרגע הוא מול ימינה של שקד, שבאופן מוזר מעט מצאה את עצמה בעמדת מגננה. פרץ וסמוטריץ' גילו שהם מאותגרים מימין. הרב דב ליאור למשל, שבאמצעותו ניסה סמוטריץ' ללחוץ על בן גביר לחתום על איחוד עם מפלגות הימין, הכריז רשמית על תמיכתו בעוצמה יהודית. ובעיקר: אחרי שבאיחוד הימין טענו שהגשת הרשימה הנפרדת נעשתה בניגוד להוראתו, הוא גם חתם על מכתב שמודיע שכל מהלכיו של בן גביר נעשו בתיאום איתו.
אם יפרשו שתי הראשונות יערוך נתניהו הערכת מצב: אם חלק ממצביעי זהות ונעם יעברו לעוצמה ויגרמו לה לעבור את אחוז החסימה בסקרים, הוא יניח למפלגה כפי שמייעצים לו כמה מהאנשים בסביבתו הקרובה. אם לא - הלחץ עליה יוכפל שבעתיים ובן גביר יוצג כגורם היחיד שמסכן את השלטון אחרי שרסיסי המפלגות האחרות גילו אחריות.
נלחמים באחוז ההצבעה
הגזרה שבה נרשם דווקא שקט מפתיע היא זו שבין הליכוד לימינה. הבנות שקטות על אי התקפה הושגו בין המפלגות אחרי שבליכוד כבר סיימו להכין את הקמפיין נגד בנט ושקד. שקד ראתה באופן אישי כמה מהסרטונים שהכינו בליכוד, והבינה את פוטנציאל הנזק. בניסיון להוציא את העוקץ, בנט מיהר והתחייב בלייב פייסבוק להמליץ על נתניהו באופן הכי מפורש שאפשר. אם היה לו שפם ייתכן שהיה מגלח אותו כמעשה עמיר פרץ, אבל גם בלי זה המסר לבלפור עבר. גם ההבנה של נתניהו שהשגת 61 עדיין אפשרית, הפכה את המשחק למעט יותר קבוצתי. הוא עדיין ינסה לשאוב את קולות מצביעי ימינה, אבל לא באמצעות השתלחות בבנט ושקד אלא בפנייה ישירה למצביעים הסרוגים ברוח הדברים שאמר השבוע בכנס בגבעת שמואל.
למעלה מכל אלה, אחרי שנואש מהעברת מנדטים מגוש לגוש, לנתניהו נשאר הקלף המכריע: אחוז ההצבעה. נתוני הקלפיות במעוזי הליכוד מלמדים שבפעם האחרונה הימין לא מיצה את הפוטנציאל. עלייה של אחוזים בודדים בקרב הבייס שלו, לצד שמירת אחוז ההצבעה או אפילו ירידה בקרב מצביעי השמאל, תסגור בשבילו את הפער. הציבור בינתיים מנמנם, ולנתניהו יש שבועיים להעיר את השטח. ספטמבר או א-ל-ו-ל, זו תהיה קריאה אחרונה בהחלט.
לתגובות: 2sherki@gmail.com