נתניהו ופייגלין
נתניהו ופייגלין צילום: דוברות

החיים הם בחירה בין אפשרויות בעולם לא מושלם. ההסכם הראשוני של זהות עם הליכוד היה בעיניי מאוד לא מושלם. אני רוצה להשיג גם שוק חופשי ומעודד יזמות, גם את משרד האוצר, גם לגליזציה מלאה, וגם את ביטול ההסתדרות.

אבל לצערי, זהות לא עברה את אחוז החסימה ואנשים צריכים להיות ריאליים. במהלך היממה האחרונה דרשתי דרישה משמעותית אחת – לא תפקיד לעצמי – אלא שההחלטות שיאפשרו נגישות אמיתית של חולים לקנאביס רפואי יהיו החלטות רציניות, ברורות, נחושות, שיסיימו בהקדם האפשרי את המשבר הרפואי החריף שכנראה גבה את חייה של סיוון מיימוני והחריף את מצבם של אלפי חולים ונקרא "רפורמת הקנאביס".

הודעתי בצורה נחושה שללא נספח שיקבע בצורה ברורה שכל חולה יוכל לקבל קנאביס בכל מינון לפי החלטת הרופא המטפל (כל רופא), ללא התערבות חיצונית, ויאפשר לחולה לייבא את הקנאביס שלו מחו"ל כדי למנוע מצב בו חולים נתקעים ללא קנאביס בבתי המרקחת – לא אתמוך בהסכם.

נעניתי כי דרישתי התקבלה. את החוק החדש, שיחוקק במושב הראשון של הכנסת, אבקש להקדיש לזכרה של סיוון מיימוני.

אל "חוק סיוון מיימוני" שיחסוך מהרבה חולים הרבה ייסורים מצטרפים הישגים לא מבוטלים של "זהות" בהסכם הפרישה – אישור ייבוא ושיווק כל מוצר שעבר תקן במדינות מפותחות אחרות שישחרר את המשק מציפורני מכון התקנים. חידוש וועדת שרים לענייני הפחתת רגולציה, קביעת יעד לאומי של טיפוס לעשיריה הראשונה במדד קלות עשיית עסקים תוך 5 שנים, וסעיף שקרוב לליבי במיוחד ויחולל שינוי גדול במשק - התקנת תקנות למסלול ירוק לעסקים חדשים, כאשר עסק המודיע כי הוא עומד בכל הכללים יקבל רישיון לעסק על סמך דיווח עצמי.

יחד עם תיק בכיר לזהות, ובעיקר עם הבטחת זכותם של כל החולים לנגישות לקנאביס רפואי, מדובר ברשימת הישגים נכבדה. האמת? אם זהות היתה רצה ועוברת את אחוז החסימה, לא בטוח שהיינו מצליחים להוציא יותר מזה במו"מ הקואליציוני, לא בטוח בכלל.

החיים הם בחירה בין אפשרויות. יכולתי לבחור להתנגד להסכם. יכולתי גם לבחור להוביל את זהות בעצמי לבחירות. אבל אני אדם הגיוני. רק לפני כמה חודשים, עם כל ההתגייסות והבאז ואנשים שהיו וכבר אינם איתנו, ניסינו בכל הכוח ולא הצלחנו לעבור את אחוז החסימה.

אם נרוץ שנית, הפעם עם אפס כסף, פחות מתנדבים (כי רבים עזבו), פחות באז תקשורתי, אין סיבה להניח שנצליח, לא בראשותו של משה ולא בראשותי.

הגענו לקו פרשת דרכים. בצומת אחת – לומר כן להסכם, להציל את החולים, לעזור לעסקים קטנים, להציל את הצרכנים ממכון התקנים, ולהשאיר את משה כנציג זהות בממשלה, להמשיך להשפיע. בצומת השנייה – לסרב להסכם, להתמודד שוב, להיכשל שוב, להשאיר את החולים סובלים ומתים, להשאיר את העסקים הקטנים ממתינים לרישיון העסק, להשאיר את הצרכנים בני ערובה של מכון התקנים, לא לקחת חלק בממשלה.

אני בוחר – כן להסכם. גם אם "רק" הצלנו את החולים מהייסורים שרפורמת הקנאביס הביאה עליהם, זה מצדיק את כל המסע שעברנו ביחד עד כה ואפילו, חבריי וחברותי, מגיעה לנו טפיחה על השכם.

שלא כהרגלי, אסיים בפסוק: "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". אם ההסכם הזה יציל חולה אחד, אשרינו.