מקורות במרכז האו"ם אמרו כי דו"ח הנשק העיראקי שהועבר לאו"ם, לא כלל מידע על 6,000 פצצות כימיות במשקל של 250 עד 500 ק"ג, שגורלן אינו ידוע.
ההתייחסות לפצצות הנעדרות, המוזכרות ב"מסמך חיל האוויר", הועלתה לראשונה ביולי '98, כאשר פקחית מטעם האו"ם ראתה את המסמך בן ששת העמודים ורשמה לעצמה מספר הערות, "לפני שהניירות נחטפו מידיה", כהגדרתה, כך מציינים כתבי עתי"ם.
מאז היה "מסמך חיל האוויר" המדובר בידי העיראקים והוגש לפקחי האו"ם בבגדד ב-30 בנובמבר. אולם, עיראק לא נתנה כל הסבר לכלי הנשק החסרים במכתב שהתלווה ל-12 אלף דפי דו"ח הנשק שהועבר למרכז האו"ם שבוע לאחר מכן, או בדו"ח עצמו, אמרו המקורות.
ראש צוות פקחי האו"ם הנס בליקס, אישר כי עיראק העבירה את המסמך, כאשר דיווח למועצת הביטחון בשבוע שעבר.
המסמך כלל דיווח על מלאי התחמושת בו נעשה שימוש בשנות המלחמה בין איראן לעיראק (1980-1988), והופיעו בו ארבעה סוגי נשק "חאס" - (בערבית "מיוחד") המציין פצצות טעונות במרכיבים כימיים, בהן החלה עיראק להשתמש ב-1983.
בליקס, בהערכתו את דו"ח הנשק העיראקי, אמר כי אנשיו עדיין בודקים את הנתונים המופיעים במסמך חיל האוויר. הוא אמור לדווח למועצת הביטחון פעם נוספת ב-9 בינואר.
עם זאת מומחים המכירים את הנושא, אמרו כי מסמך חיל האוויר מראה כי בתקופת המלחמה בין איראן לעיראק, לא נעשה שימוש ב-6,000 (לפחות) פצצות כימיות במשקל של 250 עד 500 ק"ג, שלא כפי שטוענת בגדאד.
עיראק הודיעה לפקחי האו"ם בשנות התשעים כי היו ברשותה 200 אלף פרטי תחמושת מיוחדים, שנועדו לראשי נפץ כימיים או ביולוגים.
סוגי התחמושת כללו רימונים, פגזי מרגמה, פצצות אוויר, פגזי ארטילריה, טילים וראשי נפץ לטילים. מבין כל אלה הודיעה עיראק כי השתמשה, או איבדה, כמאה אלף אמצעי לחימה כימיים (בתקופת המלחמה עם איראן). לגבי השאר נאמר כי התחמושת הושמדה בתקופת מלחמת המפרץ או בעת ביקורות פקחי האו"ם (בסבב הראשון - מיד לאחר מלחמת המפרץ).
"אולם הם (העיראקים) לא דיווחו שום דבר לגבי מסמך חיל האוויר", אמר מקור שקרא את הדו"ח העיראקי.
"כיוון ש-6,000 פצצות חסרות מחשבון הפצצות שהוטלו על איראן, הרי שסביר לשאול מה בדיוק קרה להן, ואם הן עדיין קיימות", אמר המקור.
לדעת מומחים, חלק מהפצצות מכיל גז חרדל, אותו יצרה עיראק באיכות גבוהה. מדובר בגז שאינו מאבד את יעילותו במהירות. יצוין כי למרות שגז החרדל אינו קטלני במיוחד, הרי שהוא עלול לגרום לסרטן ולבעיות עור, עיניים וריאות.
"חטיפת" הדוח מידי פקחית האו"ם על ידי העיראקים, דווחה ביולי '98 על ידי מי שהיה ראש צוות הפקחים אז, ריצ'רד בטלר, למועצת הביטחון, זאת לאחר שראש הצוות המקומי מצאה את המסמך בכספת במטה חיל האוויר העיראקי.
גבריאלה קראץ-ודזאק, מומחית לנשק ביולוגי של הצבא הגרמני, עמדה בראש צוות בן 44 פקחים שהגיעו למטה חיל האוויר. אחדים מהם נכנסו למבנה, ולאחר שעות ארוכות של חיפושים, נאמר לה כי לא תוכל לקבל את המסמך המדובר. למרות זאת הצליחה לרשום לעצמה מספר הערות.
לאחר שיחה טלפונית שקיים בטלר עם סגן ראש ממשלת עיראק טארק עזיז, הובטח לו כי יקבל את המסמך בביקורו הבא בבגדד, אולם בהמשך סירב עזיז לקיים את הבטחתו.
ההתייחסות לפצצות הנעדרות, המוזכרות ב"מסמך חיל האוויר", הועלתה לראשונה ביולי '98, כאשר פקחית מטעם האו"ם ראתה את המסמך בן ששת העמודים ורשמה לעצמה מספר הערות, "לפני שהניירות נחטפו מידיה", כהגדרתה, כך מציינים כתבי עתי"ם.
מאז היה "מסמך חיל האוויר" המדובר בידי העיראקים והוגש לפקחי האו"ם בבגדד ב-30 בנובמבר. אולם, עיראק לא נתנה כל הסבר לכלי הנשק החסרים במכתב שהתלווה ל-12 אלף דפי דו"ח הנשק שהועבר למרכז האו"ם שבוע לאחר מכן, או בדו"ח עצמו, אמרו המקורות.
ראש צוות פקחי האו"ם הנס בליקס, אישר כי עיראק העבירה את המסמך, כאשר דיווח למועצת הביטחון בשבוע שעבר.
המסמך כלל דיווח על מלאי התחמושת בו נעשה שימוש בשנות המלחמה בין איראן לעיראק (1980-1988), והופיעו בו ארבעה סוגי נשק "חאס" - (בערבית "מיוחד") המציין פצצות טעונות במרכיבים כימיים, בהן החלה עיראק להשתמש ב-1983.
בליקס, בהערכתו את דו"ח הנשק העיראקי, אמר כי אנשיו עדיין בודקים את הנתונים המופיעים במסמך חיל האוויר. הוא אמור לדווח למועצת הביטחון פעם נוספת ב-9 בינואר.
עם זאת מומחים המכירים את הנושא, אמרו כי מסמך חיל האוויר מראה כי בתקופת המלחמה בין איראן לעיראק, לא נעשה שימוש ב-6,000 (לפחות) פצצות כימיות במשקל של 250 עד 500 ק"ג, שלא כפי שטוענת בגדאד.
עיראק הודיעה לפקחי האו"ם בשנות התשעים כי היו ברשותה 200 אלף פרטי תחמושת מיוחדים, שנועדו לראשי נפץ כימיים או ביולוגים.
סוגי התחמושת כללו רימונים, פגזי מרגמה, פצצות אוויר, פגזי ארטילריה, טילים וראשי נפץ לטילים. מבין כל אלה הודיעה עיראק כי השתמשה, או איבדה, כמאה אלף אמצעי לחימה כימיים (בתקופת המלחמה עם איראן). לגבי השאר נאמר כי התחמושת הושמדה בתקופת מלחמת המפרץ או בעת ביקורות פקחי האו"ם (בסבב הראשון - מיד לאחר מלחמת המפרץ).
"אולם הם (העיראקים) לא דיווחו שום דבר לגבי מסמך חיל האוויר", אמר מקור שקרא את הדו"ח העיראקי.
"כיוון ש-6,000 פצצות חסרות מחשבון הפצצות שהוטלו על איראן, הרי שסביר לשאול מה בדיוק קרה להן, ואם הן עדיין קיימות", אמר המקור.
לדעת מומחים, חלק מהפצצות מכיל גז חרדל, אותו יצרה עיראק באיכות גבוהה. מדובר בגז שאינו מאבד את יעילותו במהירות. יצוין כי למרות שגז החרדל אינו קטלני במיוחד, הרי שהוא עלול לגרום לסרטן ולבעיות עור, עיניים וריאות.
"חטיפת" הדוח מידי פקחית האו"ם על ידי העיראקים, דווחה ביולי '98 על ידי מי שהיה ראש צוות הפקחים אז, ריצ'רד בטלר, למועצת הביטחון, זאת לאחר שראש הצוות המקומי מצאה את המסמך בכספת במטה חיל האוויר העיראקי.
גבריאלה קראץ-ודזאק, מומחית לנשק ביולוגי של הצבא הגרמני, עמדה בראש צוות בן 44 פקחים שהגיעו למטה חיל האוויר. אחדים מהם נכנסו למבנה, ולאחר שעות ארוכות של חיפושים, נאמר לה כי לא תוכל לקבל את המסמך המדובר. למרות זאת הצליחה לרשום לעצמה מספר הערות.
לאחר שיחה טלפונית שקיים בטלר עם סגן ראש ממשלת עיראק טארק עזיז, הובטח לו כי יקבל את המסמך בביקורו הבא בבגדד, אולם בהמשך סירב עזיז לקיים את הבטחתו.