כך היא גאולתן של ישראל
כך היא גאולתן של ישראלצילום: מתוך כריכת הספר

בספרו החדש 'כך היא גאולתן של ישראל' מציג הרב יחזקאל קופלד, רבו של הישוב דולב, משנה סדורה אודות תורת הרב קוק ויחסה למדינת ישראל והתפיסה הציונית, סוגיה שנשמעת מוכרת כל כך, אך מסתבר שרבים בציונות הדתית כלל לא עוסקים בה, ואת זאת מבקש הרב קופלד לתקן.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרב קופלד על הספר ועל השאלות העולות מהמפגש בין הדור הנוכחי לבין הציונות ותורת הרב קוק, וכבר בפתח הדברים שאלנו אם יתכן והתפעלותו של הרב קוק מדורו נבעה מרעיון התחיה הלאומית שגילה גם בקרב הרחוקים מתורת ישראל, ואולם היום המציאות השתנתה, הרחוקים מתורה בועטים לא פעם גם בארץ ישראל וממילא יתכן ותורת הרב קוק אינה עוד רלוונטית לדורנו.

הרב קופלד אינו מקבל את הטענה שבבסיסה המחשבה שהרב קוק טעה ומזכיר שהקב"ה אינו מביא תקלה בידי צדיקים וכן שהרב קוק עצמו עסק רבות במרידה בלאומיות, "הרב קוק ידע את זה וצפה את זה. הוא ניבא את המשבר שהולך לקרות בימינו", אומר הרב קופלד ומוסיף: "הרב קוק ידע את המצב המסובך של התחיה הלאומית והוא כאב ובכה על כך, הוא ראה את החילוניות, את הכפירה ואת עזיבת הדת" ודווקא משום כפירה ועזיבת דת זו נוצר המצב המורכב שבו מופיעה הגאולה, ואת דרכי ההתמודדות והטיפול מפרט הרב קוק בספריו ומאמריו "שהכול בגלל זה, בגלל המצב המורכב הזה שבו מופיעה הגאולה, אם לא נטפל ולא נתמודד ולא נענה על השאלות הקשות זה יתדרדר. הרב קוק דורש מאיתנו לעמול ולהסביר ולא אומר שיהיה בסדר כי זה תהליך אלוקי. כיוון שלא עשינו את זה, לא למדנו ולא הרחבנו, זה הולך ומסתבך".

"הגאולה היא קמעא קמעא וזה אחד היסודות המרכזיים בתורת הרב קוק. זה תהליך בדרך הטבע ועל ידי בני אדם, תהליך ארוך מאוד ואין אנחנו יודעים מתי זה ייגמר. הרב קוק לא כותב תאריכים. זה נמשך כבר הרבה שנים ונכון לזכור שבתוך אותו תהליך הייתה גם השואה. הרי תהליך הגאולה התחיל עוד קודם לשואה, ואם השואה לא ערערה את אמונת הגאולה אז מה שקורה היום יערער את האמונה הזו?".

בדבריו מזכיר הרב קופלד את הבעיטה במורשת ישראל שליוותה את הקמת המדינה ועיצוב הציונות, ודוגמא לכך הוא מוצא בסירוב העיקש של בן גוריון לשלב את שם רבש"ע במגילת העצמאות, "זה נורא ואיום. מדינה שאמורה להיות יסוד כיסא ה' בעולם ולא הסכימו מחולליה להכניס את שם ה'. זה מסובך ומי שלומד מבין למה זה מסובך ולמה אם לא נאיר את המציאות זה יילך ויסתבך".

דבריו אלה של הרב קופלד מתיישבים עם קביעתו של הרב קוק עצמו ולפיהם אם הציונות תהיה מנותקת מקודש היא תביא להרס וחורבן ושנאת ארץ ישראל ועם ישראל. מאחר וכך שאלנו אולי זה בדיוק מה שקורה עכשיו, ולכן נכון היה להתפקח ולהתנתק, להקים ציונות עצמאית המחוברת לקודש ומנותקת מזו הכללית.

הרב קופלד תוהה אם המשמעות היא שנזרוק את הדרך האחרת, שהרי לא ניתן להתעלם מהדבר הקיים, "יש פה מדינה, תרבות, עם", הוא אומר וכשעולה תזכורת מרעיון 'מדינת יהודה' הוא משיב שאכן לא זו דרכו של הרב קוק. "הרב קוק מסביר למה זו הגאולה, הציונות, הרצל ובן גוריון. על זה הוא מדבר", אומר הרב קוק ומזכיר את משל הבאר המצוטט מדברי הראי"ה בספרו החדש, המשל המספר על החופרים שחפרו רבות עד שהגיעו לנקודה שעלו ממנה מים מלוכלכים וזה היה בדיוק הסימן להמשיך לחפור, "יש מעטפת חילונית שעוטפת את התחיה הלאומית, אבל אם נמשיך לחפור יצאו מים זכים".

בהקדמה לספר מצטט הרב קופלד את דברי הרבי מגור הטוען כי אהבת ארץ ישראל גורמת לרב קוק לעבור כל גבול ולומר על טמא שהוא טהור. על כך שאלנו אולי זו המציאות גם לגבי עם ישראל שאותו תורת הרב קוק מחבקת ואינה נאבקת בו בבחינת 'משנאיך ה' אשנא'? אולי יחס זה יצר אצל הדור הצעיר לגיטימציה לכל מחשבה וכיוון וכך הגענו למצב המדולדל של הציונות הדתית בימינו?

"הנקודה הראשונה היא שאין שום סתירה בין מה שהרב קוק אמר לבין מאבק מול כל דבר לא טוב. הרב קוק עצמו עשה את זה בספריו וכרב ראשי", משיב הרב קופלד ומזכיר כי אגרת תקנ"ה המפורסמת שנכתבה לרידב"ז משיבה לטענת ההתקרבות לרשעים "והרב קוק עונה על כך. הטענה שלא להתקרב לרשעים היא טענה ידועה והרב קוק התמודד איתה עם היחס בין הסגולה והבחירה. הוא מתייחס באופן חריף להדור הזה ועקבתא דמשיחא שבו הדברים משתנים בגלל המורכבות של דור הגאולה ולכן הוא מרשה לעצמו לפעול בדרך אחרת שאינה משנאיך ה' אשנא. הרב קוק אינו מזלזל במאמרי חז"ל ובפסוקים חלילה, אבל הוא הבין בהבנתו העמוקה שיש כאן תהליך שדורש הסתכלות אחרת".

על אלה נוספת שאלת המסוכנות שבגישה זו הרואה כך את המתרחקים מתורה, ועל כך אומר הרב קופלד כי אכן שאלת הסכנה היא שאלה טובה וכל הסבורים שהחרדים מתנגדים "סתם" למדינה שטות היא בידם, "מי שלא מבין את הקושי האמתי שהרב קוק ראה שלא יילך בדרכו. זו סכנה אמתית ויש שיגידו שאולי לא נכון ללמוד את התורה הזו. אבל הטענה שאחת הסיבות לדת"לשיות היא הרב קוק היא טעות מיסודה ברובד המעשי. הדת"לשים לא קראו את הרב קוק ולא שמעו עליה. אין לכך שום קשר. המשברים הדתיים נוצרים מהתרבות המערבית וממשברים נפשיים. הרב קוק הוא הפתרון ולא מקור הבעיה. אם יש בעיה שחיבור למדינה חילונית יוצר משבר רוחני זה בגלל שזה בלי הרב קוק".

מוסיף הרב קופלד וקובע כי "המזרחי שילם מחירים רוחניים קשים בגלל ההתחברות למדינה בלי הסברה תורנית. תחושת ה'יהיה בסדר' גרמה למחיר כבד והפתרון הוא הרב קוק שמסביר את הדברים בדרך של יראת שמים".

ואולי, שאלנו, תורת הרב קוק הנובעת מתורת הסוד והקבלה אינה צריכה כלל להילמד בדורנו? אולי הניסיון ללמוד אותה הוביל לטעויות ונפילות? הרב קופלד מדייק את הדברים ומשיב: "הרב קוק לא כתב קבלה נגלית אלא פירש ותרגם את הקבלה. מאמריו המבוססים על תורת הסוד אין בהם סודות. זו גדלותו של הרב קוק כמי שפירש וגילה את הדברים בלשון גלויה, שהיא קשה בשל עומקה ומליציותה, אבל אין בה סוד. אנשים שקראו קבלה והגיעו לסכנת מעשי שטות הם 'המחתרת היהודית'. אצל הרב קוק אין סכנה כזו".

על כל אלה שאלנו אם יתכן וכלל אין צורך בלימוד דקדקני של הסיבות לכך שהגאולה מתנהלת באופן כזה או אחר ולא להסתפק בעצם העובדה שכך רצה הקב"ה ולקבל זאת ללא חקר וניסיון להבין את מניעיו וסיבותיו של הקב"ה. הרב קופלד משיב כי אכן "אפשר להבין את הגאולה גם בלי הרבה קוק. יש אלפי אנשים שמאמינים בה' ואוהבים את דבר ה', אבל הסיבה ללמוד היא לא האנשים עצמם. יש משברים והרב קוק מאפשר לנו למצוא את הדרך לטפל בעניין. הרב קוק קורא לאנשי התורה קריאה גדולה לטפל במשברים ולהוציא אותם מהברוך. הקב"ה יודע מה שהוא עושה אבל הידיעה הזו לא עוזרת לנו לצאת מהמשברים. היציאה מהמשברים תלויה ביכולתנו לברר קודם לעצמנו את המשמעות האלוקית המוסדרת והמובנית של התהליכים".

את השיחה עם הרב קופלד חתמנו בשאלה שנראית מתחום מעט אחר, אך גם הוא קשור לדברים: אולי האמירה ההיסטורית-אלוקית שמסתתרת בהצלחת הציונות החילונית על רבדיה השונים רוצה ללמד אותנו שהחילוניות היא הצודקת, ששמירת מצוות תאמה את הגלות ובעידן הגאולה צריך להתנער ולשנות כיוון?

"יש פלגים חרדיים שאומרים שהמדינה היא מעשה שטן. הגישה הזו מגיעה מדברי חז"ל שאם ראית אדם רשע מצליח אל תתפעל שכן זה מעשה שטן שהצליח בידו. אדם מאמין לעולם לא ישנה את דרכו גם כאשר מולו נביא שקר. גם אם תראה מופתים אתה לא זז מילימטר מעבודת ה' הראויה שהיא הדרך היחידה הצודקת. אדם מאמין לא יעלה בדעתו שאולי לא צריך עבודת ה'. חלילה. המדינה היא מעשה ה' לגמרי, אבל מי שרוצה להסיק מסקנה בגלל הצלחת המדינה שלא צריך את עבודת ה'? עבודת ה' ואמונת ישראל היא הכרחית וחייבת להיות כמרכז חיינו ואין מה לוותר עליה חלילה בשום אופן".