הרב עמיחי אליהו
הרב עמיחי אליהוצילום: עצמי

אינטואטיבית נראה כאילו הציונות הדתית קרובה יותר לציבור המסורתי והחילוני יותר מהציבור החרדי.
אלא שבפועל, למרות שקיימים בין המגזרים הללו ממשקים רבים יותר ביום- יום וסולם הערכים שלהם נראה מאוד דומה.

הציבור הכללי בכל פעם שהוא מחפש יהדות בוחר לעשות זאת עם בציבור החרדי. הרבנים איתם הוא מתייעץ, בתי הכנסת והעמותות להם הוא תורם רובם המוחלט שייכים לציבור החרדי.

מעבר לכך, גם כש"חילוני המובהק" יחפש את הקשר שלו לתורה, לערכי יהדות ומסורת, במודע או שלא במודע, הוא ינטה או יחפש את היהדות בתוך הגישה החרדית.

זה אמור היה להפתיע אותנו משום שאימצנו את הרצון להוות גשר בין הציבורים השונים , לקחנו לעצמנו משימה להתחבר לציבור החילוני במדינה. מסתבר שזה לא גשר ולא קשר - זה דמיון. אנחנו במקרה הטוב מצליחים להתמזג בציבורים אחרים. אבל לרוב אנחנו לא מגשרים או מקשרים אחרים ליהדות. אפשר לומר בהכללה גסה, שבכל הנוגע ליהדותה של המדינה אנחנו - "שקופים" . החרדים הם "כוהני היהדות" אנחנו "כוהני א"י".

שני דברים מרכזיים בעיני גרמו לנתק הזה. האחד הוא השקעה שלנו בשיח הפנים מגזרי בתוך ההתנחלויות. השקעה שהייתה הכרחית ומבורכת לשעתה. אך גבתה מאיתנו מחיר כפול: המחיר הראשון הוא בתדמית "מדינית - ביטחונית" ופחות "תורנית"; המחיר השני של יהדות שאינה באינטראקציה עם הציבור- כאדם שעומד בבית המדרש וצועק לאנשים שהולכים ברחוב.

הדבר השני שגרם לנו לנתק - הוא שיח פשרני, בעל מאפיינים של התרבות המערבית. כזו שמציבה סימן שאלה כלפי כל דבר, כלפי חז"ל, כלפי היחס לתורה, כלפי היחס למשפחה היהודית. גם כלפי דברים שראוי היה לשמר אליהם יחס של כבוד.

בשביל להתחבר אתה צריך להיות מחובר, מחובר לזהות היהודית שלך, לתורה שלך, לעם שלך. אתה צריך לדעת לדבר את השפה. אנחנו עברנו לדבר על ערכים אוניברסליים ושכחנו לדבר על התורה ,שכחנו להזכיר את הקדוש ברוך, שכחנו איך לדבר פשוט, עממי ולא מתחכם. עזבנו את הגאווה בתרבות היהודית שלנו. שכחנו להעצים יסודות פשוטים של חום וחיבה. את החום ובתוכו הכבוד לרבנים, את החום ומתוכו החיבור האישי.

עם ישראל הוא עם מאמין. הוא מאמין בה', הוא מכבד את התורה. הוא מעריך את חז"ל ורוצה לשמוע את האור שבתנ"ך. כשהוא מחפש להתחבר ליהדות הוא לא מחפש איזה הסבר שמציג את אריסטו בשורה אחת עם רבי עקיבא או "רב" שמעביר שיעורים בגנותם של חזלינו. ומהצד השני גם לא רב שינזוף בהם כל הזמן ויסביר להם למה הם לא בסדר מהמרפסת של הישיבה. - עם ישראל מאמין בתורה, רוצה אמונה ואהבה.

השפה הטבעית סייעה לש"ס לנצח את המגזר הדתי לאומי וקבעה בתודעה נגד כל הסיכויים כי הם הבית היהודי לחילונים.

בבחירות האחרונות הציבור הדתי לאומי הפסיד כשלושה מנדטים (כ- 120,000 קולות) שהגיעו מקרב הציבור המסורתי לש"ס ולא פחות לליכוד. עובדה מעניינת ביותר מאחר וההבדלים בין העקרונות של נציגי ש"ס לבין הציבור המסורתי - חילוני, לא היו יכולים להיות ברורים יותר. אך הם יודעים איך לדבר את השפה, איך לגשת נכון ולשמור על החיבור בין הציבורים.

המציאות בחברה הישראלית, הסכמי אוסלו שנעשו בהתעלמות של הנציגים החרדים, הוכיחו לנו שאין לנו את הפריווילגיה לניתוק בין שני ציבורים אלו. שאידיאולוגיה המשותפת יכולה להיות גדולה יותר מהנתק. ושעלינו לעבוד ולבנות גשר אמיתי.

הגיע הזמן שניקח אחריות ונהיה שותפים לתיקון המצב מתוך אמון בעם ישראל ומתוך אמון בתורה. לא נכון להיגרר לגשרים דמיוניים שרחל עזריה, אהרון ליבוביץ ושות' מוכרים לנו. כיום, אנחנו לא גשר, אנחנו אולי מחסום שנפתח אך ורק לאליטה. ואם לא נמצא איך לתקן זאת, להתחבר לציבור החילוני מתוך זהות יהודית, להיות הבית היהודי שלהם, נמשיך להיות אוסף של כבישים וגשרים שלא מובילים לשום מקום.