אדם בלוי סחבות מתמוטט לנגד עיניכם, קורס אל המדרכה בערימה של איברים. אתם בתגובה לא מעיפים מבט ומדלגים מעליו משל היה שלולית עכורה.
סביר להניח שהתרחיש העגום הזה לא יכול להתקיים באמצע רחוב במדינת ישראל, יעידו על כך מקרים חמורים וקלים מאלה. בתוכנית החדשה של ערוץ 13, 'מה אתם הייתם עושים' עם אברי גלעד, מנסים לחדש את הפורמט הישן עם חיים הכט ששודר על המסך הקטן אך לפני שש שנים. למי שלא זוכר, התוכנית בוחנת תרחישים חברתיים בעייתיים ובודקת האם האזרח הישראלי מספיק אכפתי כדי להתערב, והכול תחת פיקוח מצלמות מרושתות ובהשתתפות שחקנים.
אחרי שידור תשעה פרקים מהעונה החדשה של 'מה אתם הייתם עושים' התשובה מורכבת. מחד, התרחישים מגיעים היישר מהמציאות הישראלית העגומה: אישה שבעלה מכה אותה ומתקיף אותה באמצע הרחוב, ילדה בת 11 שיושבת עם פדופיל בבית קפה ואזרחית ותיקה שנעשקת לאור היום על ידי מוכר נכלולי וצעיר בקניון הומה. מאידך, נכון, אלו מקרים אמיתיים שמתרחשים מדי יום ממש כאן בארץ הקודש ולכן נבחרו על ידי צוות התוכן של התוכנית, אבל לרוב אנו נחשפים אליהם בעיקר מעל דפי הרשת המהבהבים ולא במכולת השכונתית.
התוכן, בחירת הנושאים והלוקיישנים גם הם אמירה בפני עצמה. זוהי החברה שלנו וזו הכביסה המלוכלכת. האומנם? התשובה נמצאת איפה שהוא באמצע עם מינונים קצת שונים.
בעת הצפייה בפרקים האיש הפשוט בבית תוהה האם באמת המקרים הללו מתרחשים לנגד עינינו ואנחנו בוחרים להתעלם מהם. בדיוק כשהמחשבה הקודרת הזאת מתערבלת על המסך, אברי גלעד יוצא מאחורי הקלעים וניגש לאזרחים הפחות אכפתיים ושואל למה הם לא התערבו. התשובות לרוב נבוכות, והאזרחים מודים שאולי היו צריכים לנהוג אחרת. אופס, מאוחר מדי.
'מה אתם הייתם עושים' עשויה היטב ומשתמשת בכל האמצעים כדי להשאיר את הצופה דבוק אל הכיסא. מסך מפוצל עדכני, סיפורים מקבילים, לוקיישנים מעניינים, צילום ברור וראיונות סוחטי דמעות עם האנשים האמיתיים מאחורי תרחישי האימה. כל פרק עשוי בקפידה וניכר שנעשתה כאן עבודת תחקיר מעמיקה והיקפית. את הכריזמה של גלעד אין צורך לציין. הוא מוכר, עדכני חם ואכפתי. כמו הדוד המגניב של המשפחה שכבר התבגר אבל נשאר צעיר לנצח.
את המסר העיקרי קברניטי התוכנית לא מסתירים: העלאת המודעות והנעת האזרח הקטן לשנות את המציאות הישראלית. שבפעם הבאה האדם ברחוב יפעל ויחתור למגע, גם אם הסיבה תהיה המחשבה שאולי הוא מצולם.
מה שאולי מותיר טעם לוואי בלתי נמנע הוא האנשים מהשורה שלא נותרו אדישים, קמו ועשו מעשה. נכון, שם הלב מוצף גאווה ולחלוחית מתגנבת לעיניים, מזל שסופרמן הוא לא רק דמות מצוירת. אבל אז הפרגוד מוסט והם מגלים שהמציגים הם שחקנים וכל העולם במה. הצופה מרגיש אי נוחות ואפילו מבויש. כל האנרגיות והרצון הטוב היו לשווא. הכול היה סתם.
אך כמו גיבורים אמיתיים, האנשים עם הלב והמעשיות אינם מתרגשים ויוצאים מהמתיחה החברתית במשיכת כתף ומחויכים. השאלה היא מה אתם הייתם עושים.