כל יום מחדש - סיפור לילדים

לוח התצלומים בכיתה הטריד אותי. ניסיתי להסביר לעצמי מה כל כך מעצבן בפנים המחייכות והחגיגיות שלפניי, ורק בדרך הביתה הבנתי.

עדי דוד , ה' באלול תשע"ט

כל יום מחדש - סיפור לילדים-ערוץ 7
כל יום מחדש
איור: עדי דוד

למורה שלי היה רעיון נהדר. ההורים מצלמים את הילדים המסורקים והחגיגיים יוצאים מהבית, התיק החדש על גבם, אל יום הלימודים הראשון. התצלומים האלה לרוב נועדו לשמח חברים וקרובי משפחה, והמורה ביקש לשמור את הרגע החגיגי הזה גם בשבילנו, התלמידים המצולמים. הוא הזמין את ההורים לשלוח אליו את התמונות, וביום השני ללימודים חיכה לנו לוח מלא בתחושה החגיגית שהייתה לנו אתמול, רגע לפני שהגענו לבית הספר בפעם הראשונה לשנת הלימודים ורצנו במסדרונות המסוידים בחיפוש אחר הכיתה החדשה.

אני זוכר היטב את ההרגשה שהייתה לי, ביום ההוא לפני פחות משבוע. הריח החדש של הקלמר, המחברות הנקיות. הבטחתי לעצמי שהשנה אהיה מסודר ואעשה שיעורי בית בזמן. אך רק עברו כמה ימים ומצאתי את עצמי חולם בזמן השיעור, משלים את שיעורי הבית רגע לפני שהמורה נכנס לכיתה כדי לבדוק אותם ומגלה כתם שטפטף מהסנדוויץ' על המחברת שלפני רגע הייתה חדשה ונקייה.

קיר התצלומים החגיגיים שלנו, ילדי הכיתה ביום הראשון ללימודים, ביטא את הרגשתי. היו תמונות שנפלו מהלוח והוצמדו אליו חזרה קצת עקום, קצוות של כמה מהתמונות התעגלו או התקמטו וליד האף של בנימין היה קרע קטן.

ניסיתי לחשוב איך אצליח לשמור על ההרגשה הזאת שליוותה אותי ביום הראשון ללימודים, איך אצליח להתמיד, לשמור על הסדר והניקיון ובעיקר להתרגש מחדש בכל יום מהפגישה עם החברים, עם המורה וגם עם ידע חדש.

אולי בגלל המחשבות האלה, מיהרתי להוציא את חוברת ההלכה מיד כשהגעתי הביתה. זכרתי שהמורה ביקש שנענה על השאלה שבעמוד 10, וחשוב היה לי להכין את שיעורי הבית הנחת, בכתב מסודר, ממש כמו שהחלטתי ביום הלימודים הראשון. "בחודש אלול אנו קוראים מדי יום את מזמור כ"ז בתהילים, 'לדוד ה' אורי וישעי'", היה כתוב שם בקטע המידע שבראש הדף, ואני, שהרגשתי שהריכוז שלי עומד להיעלם, דילגתי הישר אל השאלה: "האם הבקשה 'ושבתי בבית ה' כל ימי חיי' לא עומדת בסתירה עם זו שבאה אחריה – 'ולבקר בהיכלו'?".

אחרי שקראתי שוב את קטע המידע, וחזרתי וקראתי את השאלה הבנתי מה מבקשים ממני. הרי מי שגר במקום לא יכול לבקר בו. או שזה הבית שלך או שאתה אורח. אי אפשר גם וגם. איך אני אמור לדעת את התשובה?! כמה מעצבן שדווקא כשאני מחליט להיות בסדר, לעשות שיעורי בית כמו שצריך, אני מקבל כזאת מין שאלה שבכלל לא למדנו עליה?

עמדתי לצאת מהחדר ואת חוברת ההלכה דחפתי בכעס לתיק, נדמה לי שהיא קצת התקמטה. איזה כיף היה אם כל יום היה היום הראשון ללימודים, מלא בהתרגשות, צילומים, תיק וספרים חדשים. אבל... טוב, אם היה רק יום אחד ללימודים לא הייתי מכיר לעומק את החברים, השיעורים היו מרגשים אבל לא מעמיקים... אני לא רוצה רק להיות אורח בבית הספר אלא תלמיד קבוע שיש לו יכולת להתקדם, להבין, ל... היי!

מצאתי את עצמי רץ ושולף את חוברת ההלכה מהתיק ומיישר בעדינות את הדף שהתקמט. גם אני רוצה לשבת כל ימי חיי בבית ה', אבל לא רוצה שהישיבה הזאת תיהפך להרגל. אני רוצה שכל יום יהיה מרגש ומתחדש ממש כמו שמרגיש מי שבא לביקור. ביד רועדת כתבתי את התשובה תוך שאני מתפלל על עצמי את אותה התפילה.