"אשאף לכהן כשר כלכלה"

אחרי שגייס את טובי המומחים מהארץ ומהעולם, ניר ברקת מתחיל לקדם את תוכניתו להפיכת הפריפריה בישראל למרכז צמיחה.

יוני רוטנברג , ה' באלול תשע"ט

"אשאף לכהן כשר כלכלה"-ערוץ 7
"אם רוצים הישגים, צריך לאתגר את המערכת". ברקת
צילום: דוברות

"לפני הרבה שנים, כשעוד הייתי ראש האופוזיציה בעיריית ירושלים, הייתה לי פגישה עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ובה גיליתי שכל התוכניות הכלכליות שפיתחתי עם מומחים עולמיים נכתבו כבר לפני מאות שנים ברמב"ם. סיפרתי לרב על התוכנית שלי לצמיחה בעיר ירושלים, הוא שמח מאוד לשמוע והזמין אותי ללמוד ביחד איתו קטע בי"ד החזקה. הוא פתח הלכות מתנות עניים, והתחיל לקרוא יחד איתי את מעלות הצדקה על פי הרמב"ם. כשהגענו למעלה הגבוהה ביותר, שהיא להעמיד את האדם על רגליו כדי שיוכל להתפרנס בעצמו, הרב אמר לי: 'זה מה שאתה עושה לירושלים'".

עם הסיפור הזה מבקש ניר ברקת, חבר בכנסת הקצרה בתולדות מדינת ישראל וראש עיריית ירושלים לשעבר, לפתוח את הצגת התוכנית האסטרטגית שהכין לפריפריה. התוכנית צופה לשנת ה-100 של מדינת ישראל, והיא נקראת "מפריפריה למרכזי צמיחה". ברקת שואף לשכפל את ההצלחה מירושלים, ולהשתמש באותם הכלים כדי להניע צמיחה. השפה שלו עסקית – מעמידה השקעות אל מול רווחים – אך צופנת בתוכה משמעויות אסטרטגיות רחבות. תפיסת העולם הזאת, שרואה בצמיחה כלכלית גורם מקדם בפתרון בעיות פוליטיות ואסטרטגיות, עולה בקנה אחד עם תפיסת הממשל האמריקני הנוכחי, ששילב פרק כלכלי בתוכנית המדינית שלו. זו נקודה שסייעה לברקת בקידום התוכנית מול הממשל האמריקני, במסגרת פגישות ייחודיות שקיים עם בכירים שם ושאליהן נגיע בהמשך.

כמו אז, באופוזיציה המשמימה של מועצת העיר, גם היום ברקת מקדים את הכנת החזון לקבלת התפקיד. "אם תעשה את מה שעשו לפניך, כנראה גם לא תשיג יותר ממה שהם השיגו", הוא מצטט משפט חוכמה מתורגם, ועובר להסביר את תפיסת העולם שלו. "אם אתה נוחת לתפקיד או למשרד כמו שאתה, ומתחיל ללמוד ולפעול בתוך המרחב הקיים, ההישגים שלך כנראה לא יהיו גדולים. אתה תישאר בתוך המסגרת הקיימת. אם רוצים הישגים צריך לאתגר את המערכת".

"מועצת התכנון לא מתעסקת ביו"ש"

השיטה של ברקת לאתגר את המערכת עובדת כך: ראשית כול, הוא מסמן מטרה. לפני יותר מעשור הייתה זאת העיר ירושלים שדעכה, והיום זו הפריפריה בישראל, ובכללה יהודה ושומרון. בעזרת הקשרים והאמצעים שרכש כיזם וכמשקיע בעולם ההייטק והעסקים, הוא מגייס סכומי כסף גדולים. את הכסף הזה הוא משקיע בצוותים מקצועיים ובמומחים בינלאומיים, שבונים תוכנית מתאימה ליישום המטרה. התוכניות מתאפיינות במבט כוללני עם ירידה לפרטים. לאחר שהתוכנית גובשה ונלמדה, ברקת מכין את הקרקע ועורך היכרות בין התוכנית לגורמים המחליטים. רק אחרי זה הוא מסתער על התפקיד הרלוונטי ועל הדרכים המעשיות ליישום.

"כשהחלטתי להתמודד על ראשות העיר ירושלים, זה בא מתוך ההבנה שירושלים דועכת וההגירה השלילית בה הרסנית", אומר ברקת, ומצביע בפניי על תרשים שמתאר את המשבר שאליו מתגלגלת מדינת ישראל. "היום אני רואה את אותו הדבר בפריפריה. יש לנו כאן אסון אסטרטגי שמתהווה. כיום יש בישראל תשעה מיליון תושבים, שיותר ממחציתם מתגוררים בגוש דן, חיפה והקריות. אם המגמה הזאת תמשיך, בשנת ה-100 למדינה יהיו כבר שמונה מיליון באזור החוף, ורק מיעוט קטן בנגב, בגליל וביו"ש. זה אסון של ממש, הרבה יותר גרוע מההצעה של תוכנית החלוקה. חייבים לייצר היום מגמה הפוכה, של פיזור האוכלוסייה מגוש דן אל המרחבים האלה. זו האג’נדה והתוכנית שאיתה אני בא לכנסת ולממשלה".

עוד לפני שנכנסים לפרטי התוכנית, בולט לעין ההבדל בינה ובין אינספור תוכניות לפיתוח הפריפריה שכבר נשמעו כאן. בין הנגב והגליל הקונצנזואליים הכניס ברקת גם את יו"ש, מתוך מבט שרואה באזור הזה את העתיד של מדינת ישראל. "זה בראש ובראשונה עניין ערכי", מסביר ברקת, "השליטה שלנו צריכה לבוא לידי ביטוי בכל שטחי ארץ ישראל. אין הבדל בין הנגב, הגליל ויהודה ושומרון. המציאות היום היא מטורפת, מועצת התכנון העליונה בכלל לא מתעסקת ביו"ש. אין תכנון של תשתיות, תעסוקה וכל מה שצריך לקרות כדי שייקלטו באזור עוד מיליון תושבים. את זה באתי לשנות".

במשך שמונה חדשים עבדו הצוותים של ברקת על תוכנית "מפריפריה למרכזי צמיחה". העבודה התחילה באיסוף נתונים מעודכנים על האזורים השונים וניתוח שלהם. ברקת מעיד כי איסוף הנתונים ביו"ש היה המסובך ביותר, בגלל הרפיון שמפגינים כל הגופים הרלוונטיים בנוגע לאזור. זה היה בשבילו עוד סימן לשינוי התודעתי הדרוש.

איסוף הנתונים המדוקדק נדרש כדי לאפשר בנייה של תוכנית צמיחה על פי המודל הפורטריאני, מודל שנלמד בבתי הספר למנהל עסקים, פרי פיתוחו של פרופ' מייקל פורטר מאוניברסיטת הרווארד. במקרה הזה, בעקבות קשריו המוקדמים עם ברקת, פרופ' פורטר עצמו גויס לגיבוש התוכנית. זה כמובן דרש מברקת עבודת שכנוע שתגרום לפרופסור המכובד לנעול מגפיים ולהיכנס לבוץ המסוכסך של יו"ש, אבל הצגת התוכנית כטובה לכל האוכלוסיות עשתה את העבודה. מלבד פרופ’ פורטר, במלאכת הרכבת התוכנית היו שותפים גם פורום קהלת ואנשי מקצוע נוספים.

המהות של המודל הפורטריאני היא איתור נקודות החוזק הכלכליות של האזור הספציפי, והעצמה שלהן על ידי שילוב זרועות של הרשויות והגופים הרלוונטיים. בירושלים עשה זאת ניר ברקת עם התיירות ותעשיית ההייטק. ביו"ש, כפי שהעלתה האנליזה של אותם מומחים, קיימים שני כוחות שוק בעלי פוטנציאל אדיר – תעשייה מסורתית מוטת טכנולוגיה ותיירות שמתקשרת לסיפורי התנ"ך. סביב שני הנושאים האלה בנו ברקת ואנשיו תוכנית רחבת היקף, שעשויה להוות קטליזטור לצמיחה כלכלית ודמוגרפית של האזור.

"הניסיון מורה שהתעשיות המסורתיות שמשלבות בתוכן טכנולוגיות חדישות, הן ההצלחה הכי גדולה של יו"ש", נכנס ברקת לפרטי נקודת החוזק הראשונה. "אזורי התעשייה בברקן, באריאל ובמישור אדומים הם סיפורי הצלחה, וכולם מבינים את זה. כשעושים את האנליזה, מבינים גם מדוע. יש כאן שילוב כוחות של יזמים ישראליים שמביאים איתם ידע וכושר המצאה, ובעצם יוצרים סטארט-אפים שמשנים את פני התעשייה המסורתית, יחד עם כוח עבודה זול יחסית ויעיל שבא משטחי B ו-A. מעבר לזה, העלות של הקרקע היא אטרקטיבית, והקרבה לגוש דן מסייעת בגיוס עובדים ויזמים".

את ההצלחה הזאת מעוניין ברקת להעצים. במפה שהוא מציג לפניי מצוינים לא פחות מ-11 אזורי תעשייה חדשים ביו"ש, חלקם כבר בשלבי תכנון שונים. המשותף לכולם הוא מיקומם על קו התפר, מתוך ניתוח ההצלחה של אזורי התעשייה הקיימים. "המיקום הוא נקודה חשובה. הוא מאפשר לנו ליצור שיתוף פעולה בין העובדים הפלשתינים ובין היזמים הישראלים, באופן שמצד אחד יקל על הסידורים הביטחוניים ומאידך יהיה אטרקטיבי למשקיעים".

כדי להניע את התהליך משרטטת התוכנית מעטפת תמיכה שתעניק המדינה ליזמים שמעוניינים להשקיע בתחום. פרט להכנת התשתיות המתאימות והכשרת אזורי תעשייה, ברקת מתכנן תמיכה במתכונת של מאצ’ינג – על כל שניים או שלושה שקלים שייתנו המשקיעים, תוסיף המדינה שקל מקופתה. "השיטה הזאת היא המסננת הטובה ביותר להשקעות חכמות", הוא מסביר. "כשיש לי יזם ששם מיליוני שקלים, אני כבר לא צריך מבחני תמיכה ומומחים שיבדקו את כדאיות ההשקעה. חזקה עליו שלא ישים סכומים כאלה אם זה לא יחזור אליו בסבירות גבוהה".

פרט לתמיכה הכספית, התוכנית של ברקת מבקשת גם לסייע ליזמים בהסרת רגולציות וחסמים בדרך אל ההשקעות הרצויות. זה תהליך שנכון לכל השקעה שהמדינה רוצה לעודד, וקל וחומר ביו"ש, שם המצב הפוליטי וריבוי הגופים המנהליים שאינם בהכרח מתואמים מקשים עוד יותר על הפעילות. הנוכחות של המינהל האזרחי כגוף המחליט באזור, ואי חלות החוק הישראלי על יו"ש, עשויים להערים קשיים על המשקיעים עוד יותר מהרגיל. ברקת אכן מודע לכך. "לטעמי צריך להחיל את החוק הישראלי על היישובים ביו"ש גם בלי קשר לתוכנית הכלכלית, ובטח שבהקשר של עידוד משקיעים זה חשוב. נפעל להעביר את זה, וגם לצמצום של כפילויות וביורוקרטיות מיותרות".

פגישה נדירה עם קושנר

כמו בכל תוכנית מפורטת ומלאת חזון, החלק הקשה ביותר הוא היישום. ברקת בהחלט מודע לכך, וכבר החל בצעדים שיכשירו את הקרקע לקראת יישום. אבל תנאי מקדים לכל זה, כמובן, הוא הקמת ממשלת ימין בראשות הליכוד. אם זה יקרה, ברקת לא מהסס לסמן מטרות. "אשאף לכהן כשר כלכלה, ולקדם מהמקום הזה את התוכנית שלי לפריפריה. יש לי את ההיכרות המעמיקה עם העולם העסקי, יש לי את הניסיון ביישום תוכנית דומה בירושלים, ואני בטוח שמעמדה כזאת אוכל לקדם את התוכנית בצורה טובה. בכל אופן, בכל תפקיד שבו אכהן אני מתחייב לתוכנית שלי, ואפעל לקדם אותה בכל דרך".

השלב הראשון בהכשרת הקרקע ליישום התוכנית הוא הצגתה בפני הגורמים המחליטים. אצל נתניהו ברקת התקבל כמובן בברכה, והוא נתן את ברכתו. אך הפרט המעניין יותר, שמפורסם כאן לראשונה, הוא פגישה ייחודית שקיים ברקת, במעורבותו של ראש הממשלה, עם גורם רב השפעה בבית הלבן: ג'ארד קושנר, יועצו וחתנו של דונלד טראמפ.

"ג'ארד קושנר מקפיד להיפגש רק עם ראש הממשלה ועם מנהיגים של מדינות האזור", מספר ברקת. "לי יש איתו היכרות מוקדמת, ובעזרת מעורבות של כמה גורמים, נקבעה לנו פגישה בת 45 דקות בבית הלבן. באתי אליו עם מצגת בשפה האנגלית, שהכותרת שלה היא ‘WinWin Economy Prosperity in Judea & Samaria’. ניסחתי את זה כך, כי הראש של הממשל הנוכחי בארצות הברית מחפש את הפתרון היצירתי, את הרווח משני הצדדים. המשפט הזה מופיע במסמך שהוציאו לקראת הוועידה בבחריין, והוא מה שעמד בבסיס הפרק הכלכלי של עסקת המאה והוועידה בבחריין, שהפגישה התקיימה בדיוק שבוע וחצי לפניה".

המגמה של ברקת בפגישה הזאת הייתה לשכנע את קושנר ביעילות התוכנית, ולגרום לו לשלב אותה בפרק הכלכלי של עסקת המאה. התוכנית של ברקת מציגה תפיסה מעט שונה מזו של קושנר בפרק הכלכלי – אומנם שניהם מנסים לגשת אל האזרח הפלשתיני מעל הראש של הרשות, אך בעוד קושנר מקווה לעשות זאת דרך יזמים פלשתיניים, ברקת טוען כי על פי הבנה טובה יותר של השטח, יזמות ישראלית ועבודה פלשתינית מרכיבות את השילוב המוצלח.

"אמרתי לג'ארד: תגיע לבחריין בעוד שבוע וחצי, ותנסה את התוכנית שלך. אם תצליח, מה טוב. אבל אם לא, אני מציע לך לחזור אל התוכנית שלי ולנסות אותה", מתאר ברקת את הפגישה. "הוא הקשיב לי והבטיח לבחון. זו נקודה שיכולה להיות קריטית. אם התוכנית שלי תשולב בתוכנית המאה, המשמעות היא שנוכל לדלג מעל כל החסמים הפוליטיים והמדיניים, וכל היישום יהיה הרבה יותר קל".

מבחינת ברקת, ההסכמה האמריקנית העקרונית עם התוכנית היא חלון הזדמנויות אדיר. פרט לפגישה עם קושנר ערך ברקת עוד כמה פגישות עם השגריר דיוויד פרידמן והשליח למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט, שראו גם הם בחיוב את התוכנית. "נצטרך לנצל את השנתיים שנותרו לממשל טראמפ כדי לקבוע עובדות בשטח. ברגע שיהיו כאן עוד 11 אזורי תעשייה שבהם יעבדו מאות אלפי פלשתינים, זה ישנה את המקום אסטרטגית. גם ממשל אחר שיבוא לא יוכל לשנות את המציאות בשטח. חייבים לעבוד בזריזות".

הבעיות הקריטיות, כמו שאנחנו מכירים, באות פעמים רבות לא מבחוץ אלא מבפנים. ברקת נערך גם למלחמות שצפויות מול האוצר על הקצאת המשאבים ליישום התוכנית. "הניסיון שלי מירושלים לימד אותי שאם אתה בא עם תוכנית שיורדת עד לפרטי פרטים, וכבר מבוססת ומוכרת במערכת, לאוצר יותר קל לשחרר מאשר בקשות ספציפיות לתמיכה. חוויתי את זה בירושלים עם רשות מקרקעי ישראל, שהיא גוף לא פחות קשה. כשראו את התוכנית שלי, הקצו לי פרויקטור מיוחד בתוך הרשות, שעבד מול העירייה בהקצאת משאבי קרקע לאזורי תעשייה".

פרט לכך, ברקת מאריך להוכיח שהשקעה של המדינה בתוכנית שלו אינה הפסד של משאבים, אלא השקעה בטוחה לטווח ארוך. "תיירות נחשבת לייצוא. זה רווח נקי של מדינת ישראל, הגדלה של העוגה. השקעה בזה תניב רווחים גדולים. גם טכנולוגיה בתעשייה היא ענף שמייצא המון. בחו"ל מחפשים את הטכנולוגיות שלנו ואת המוצרים הייחודיים. מדינת ישראל תקבל כל שקל שתשקיע בריבית דריבית".

יו"ש מושכת יותר מתל אביב

ובחזרה לצלע השנייה של תוכנית ברקת ליהודה ושומרון. את הפוטנציאל הכלכלי הגדול של יו"ש זיהו אנשי צוותו של ברקת, יחד עם פרופ' פורטר ומומחי תיירות מארצות הברית, בתיירות מוכוונת סיפורי תנ"ך. המודל שממנו שאבו השראה הוא אתר תל שילה המקראית, שמושך אליו תיירים רבים מרחבי העולם. את חוסר המימוש של הפוטנציאל הזה עד היום, מדגים ברקת בחוויה שחווה במהלך המחקר שקדם לניסוח התוכנית.

"מומחה תיירות שעבד בשבילנו בארצות הברית עשה קבוצת מיקוד של תושבי ארצות הברית שמטיילים בעולם באופן קבוע, והושיב אותי מאחורי מראה חד כיוונית כדי לצפות. הוא שאל את היושבים: לאן טסתם לאחרונה? חלקם ענו לאירופה, חלק לדרום אמריקה או למזרח הרחוק, שלושה למצרים ואחד לישראל. לאחר מכן, הוא הראה להם סרטונים של משרדי התיירות במדינות השונות. במצרים התמקדו בפירמידות, בירדן הדגישו את פטרה, ובישראל – חופי תל אביב ובר רפאלי. שאלו אותם אחרי הסרטונים: לאן תלכו עכשיו? יותר ענו ירדן, יותר ענו מצרים, אף לא אחד ישראל. כשנשאלו למה, ענו שחופים יש להם גם בארצות הברית, ויש חופים יותר פסטורליים במקומות אחרים בעולם".

"זו טעות שיווקית של משרד התיירות", ממשיך ברקת ומסביר, "יש בעולם 750 מיליון אוונגליסטים, שהתנ"ך הוא הדבר שהכי מעניין אותם. ישראל היא היחידה שיכולה לתת להם את זה – לקחת אותם לסולם יעקב, לבית לחם, למשכן בשילה ולעוד עשרות אתרים תנ"כיים. היית פעם באתר סולם יעקב? זה ליד בית אל, מקום מוזנח ונטוש. בתוכנית שלי אנחנו נבנה מסלול של 13 אתרים לכל אורך יו"ש, ונביא אליהם מיליוני תיירים בשנה. זה יהיה מנוע צמיחה אדיר ליו"ש".

לצד השפה העסקית והחזון המדיני, מקפיד ברקת לשמור כל העת על רגליים שנטועות עמוק בקרקע המציאות. "בירושלים למדתי שכדי שתוכניות כאלה לא יתמוססו, צריך אנשי מקצוע ייעודיים שיעסקו בקידום שלהן", מסכם ברקת. "אחרי הבחירות אפעל לכך שהתוכנית תופקד בידי ראשי אשכולות שיתאמו בין הגורמים השונים. הם יהיו הגורם שיחבר בין ראש המועצה שבונה אזור תעשייה חדש או מעביר תקציב מיוחד לאתר תיירות, ובין השר או ממשלת ישראל שיעבירו את ההחלטות העקרוניות והאסטרטגיות".

ניכר על ברקת שהתוכנית אינה תעמולת בחירות גרידא, אלא עניין שהוא נחוש לקדם. אדרבה, ברקת טוען שדווקא עתה, כשהמערכת כולה בטלטלת בחירות כבר כמעט שנה, זהו הזמן האידיאלי לפעולה. "בסיטואציה כזאת של ממשלת מעבר, השרים כבר רגל וחצי מחוץ למשרדים. זה מאפשר עבודה מול גורמי המקצוע באופן ישיר, בלי להיכנס לחשבונות הפוליטיים והתדמיתיים מול השרים השונים. אם נטמיע את זה במשרדים כבר עכשיו, השרים הבאים ייכנסו לתוך תוכנית קיימת ויישרו איתה קו בלי הרבה התנגדות".