בעוד כשלושה חודשים צפוי לעלות לאקרנים אחד המיזמים המסקרנים והמדאיגים ביותר בעולם תרבות הפנאי: גרסה קולנועית ל'קאטס', המחזמר המצליח של המלחין והמפיק אנדרו לויד וובר מלפני קרוב לארבעה עשורים. על פניו זה נראה כמו אחד הרעיונות הגרועים. 'קאטס' (חתולים) בגרסת הבמה הוא טריפ של מוזיקה וריקודים, עיבוד רב קסם אך דל עלילה לפואמות קלילות שכתב ט"ס אליוט. האם משהו מזה ידבר אל קהל צופי הקולנוע? האם אפשר להעביר את הסיפור הרופף למסך הגדול, בלי לשעמם אך גם בלי לחרב את המקור הבימתי?
בזמן שאתם מהרהרים עמוקות בשאלה האחרונה, אנצל את הזמן הפנוי כדי להיפרד מיצירה אחרת של אותו לויד וובר. בשבועות האחרונים זכינו לארח בארצנו הקטנטונת את ההפקה הבינלאומית של 'פנטום האופרה', כנראה המחזמר המצליח בכל הזמנים. עבדכם הנאמן, חולה מיוזיקלס עם תעודות, לא החמיץ את ההזדמנות, משכן את ביתו ורכש זוג כרטיסים למופע. כבר ראיתי את הפנטום בעבר, אז מה. בעיניי הוא משתייך לטופ 3 של מחזות הזמר בכל הזמנים, לאו דווקא בתחתית השלישייה. אז עכשיו כשיש הזדמנות לצפות בו בלי לעבור בנתב"ג, לא אקח?
'פנטום האופרה' הוא עיבוד מוזיקלי לרומן הגותי המפורסם מתחילת המאה שעברה, שעלילתו עוסקת באהבתו המטרידה של גאון מעוות צורה לזמרת אופרה צעירה. לויד וובר שילב במחזמר סגנונות מוזיקליים מגוונים – כמו מוזיקה גותית, אופרה קלה ורוק - והתוצאה היא שעתיים וחצי של חוויה חוץ-גופית. 'פנטום' מזקק את כל מה שראוי לאהוב במיוזיקלס: סיפור מסתורין על רקע היסטורי, דמויות גדולות מהחיים, אהבה ואופל, ריקוד ושירה, תלבושות, משחקי תאורה, אפקטים חזותיים, הומור דק, ומעל כל אלה – מוזיקה בלתי נשכחת, יצירה ארוכה ושופעת להיטים בזה אחר זה, בביצוע מדויק ובלי רגע אחד של נפילה, למעט השנדליר. מושלם.
המופע שהתקיים בארץ הצדיק את הביקור החוזר. נכון, הבמה בבית האופרה התל אביבי קטנה יחסית, ועל מקצת האפקטים נאלצו לוותר שם. למשל, בהפקה הלונדונית מונף הפנטום אל מרכז תקרת האולם, מעל ראשי הצופים, אפקט שלא בוצע בישראל. ועדיין נהנינו ממופע עשיר ומרשים, שכלל גם כתוביות תרגום בצידי הבמה. לפני שמונה שנים, באותו אולם, צפיתי בהפקה זרה של המחזמר 'שורת המקהלה'. התרגום לעברית הוקרן אז מעל הבמה, והצוואר שלי קיבל נקע. אז תודה על החוויה המתקנת.
'פנטום' לא יכול היה להיכתב היום. האישה חלשה מדי, המאצ'ו הצעיר והשחצן הוא דמות חיובית, והברווזון המכוער עם המסיכה רחוק מלהתגלות כברבור יפיפה. לא מעט מחזות זמר נכנעו לכללי הפי.סי. הן בתכנים והן בליהוק. לפעמים זה נראה מוזר: לא פעם תמצאו שחקן שחור שמגלם בן להורים לבנים, או אפילו דמות ילד שחור שהופכת בבגרותה לגבר בוגר ולבן. במו עיניי ראיתי. 'פנטום האופרה', כך נראה, לא השתנה כמעט בכלל מאז הבכורה בווסט אנד ב-1986. בקטע טוב לדעתי, אבל אני פריבילג.
בכל מקרה, ההפקה האורחת נמצאת כבר בדרכה לדובאי, כחלק ממסע ההופעות העולמי, ואנחנו נשארנו בארץ עם אוצרות תרבותיים מופלאים כמו מחזמר משירי אייל גולן, בעצמו סוג של פנטום מקומי. מי שרוצה בכל זאת לצפות ב'פנטום האופרה' בלי לזוז מהבית, יכול לחפש את הגרסה הקולנועית מ-2004, סרט מרהיב ומוצלח למדי למרות ליהוק בעייתי. זה לא כמו לחוות הופעה חיה, אבל זאת התחלה. אם 'קאטס' הקולנועי יצליח להגיע לפחות לרמה הזאת, דיינו.