כמנהגי מדי חודשים אחדים, כשיש בחירות, אני משתף את קוראיי בניתוח האפשרויות העומדות בפני נאמני ארץ ישראל שבמחנה הלאומי.
ההתלבטות הראשונה היא אם להצביע ליכוד או ימינה לו, לימינה או לעוצמה יהודית. נתניהו טוען שהליכוד חייבת להיות המפלגה הגדולה כדי שלנשיא ריבלין לא תהיה ברירה אלא להטיל עליו את הרכבת הממשלה. זהו שקר. לקדימה של ציפי לבני היו 28 מנדטים ב-2009. לליכוד היו רק 27, אבל יותר ממליצים אצל הנשיא. גמרנו עם הספין הזה. ומי שמאמין שנתניהו הוא "ימין חזק" ולא ייכנע לעקרונות תוכנית המאה - אינו נמנה כנראה על קהל היעד של מאמר זה, המוגדר כנאמני ארץ ישראל במחנה הלאומי.
ועכשיו לחלק הקשה: ימינה או עוצמה יהודית? לכאורה עדיף היה לשכנע את עוצמה לפרוש מהמרוץ ולהמליץ על ימינה, אבל זה לא יקרה. רבים מתומכי עוצמה מצביעים רק לה. ראש בקיר.
לפיכך צריך להתלבט אם להימנע מלהצביע להם כדי לצמצם את אובדן הקולות, או דווקא להתגייס ולגייס בכל הכוח מצביעים כדי להכניס אותם לכנסת, ובכך להוסיף ארבעה מנדטים למחנה הימין.
אסור להתרגש מסקר. בשבוע האחרון היו כמה סקרים שבהם עברה עוצמה את אחוז החסימה. אבל רוב הסקרים האחרים קבעו אחרת. ואפשר שהנסקרים או הסוקרים משקרים בכוונה. אבל מה שחשוב הוא קו המגמה. והקו הזה בסקרים שבדקו את עוצמה מעיד על עלייה יציבה וברורה במהלך מערכת הבחירות הזאת. וכשמשרטטים גרף של אחוזי התמיכה בציר הזמן - מקבלים קו ישר שחותך את אחוז החסימה ביום הבחירות.
ההימור לא פשוט - בלעדיהם בוודאי אין ממשלת 61 ימנית. אם יעברו את אחוז החסימה אולי יהיו לנתניהו 61 או יותר - אבל גם אז ישתדל לא להסתמך על רוב צר. הוא ישתמש בזה רק כדי להוריד מחירים בקרב מועמדים פוטנציאליים מהמרכז-שמאל. ההימור הוא לפיכך בין אובדן בטוח של שניים או שלושה מנדטים לימין, וממשלת אחדות כזאת או אחרת - או סיכוי לזכות בארבעה כשהסיכון הוא לאבד כמעט ארבעה.
זה אינו מאמר אידיאולוגי. זה מאמר טקטי. רק המעז מנצח. הצבעה שמרנית לצמצום הפסדים אינה שגיאה. אבל היא גם מוותרת מראש על הסיכוי לניצחון.