השוליים של 95 הפכו למיין סטרים 2019

העיתונאי ברוך קרא מחדשות 13: אני צורח כמו משוגע כדי שיהיה ברור כמה רובה המכריע של הציונות הדתית סולד מגזענות וכהניזם.

ברוך קרא , י"ג באלול תשע"ט

ברוך קרא
ברוך קרא
צילום: ללא קרדיט

לקחתי לי ערב לפני הציוץ על הסרט ״ימים נוראים״ החזק והמדויק. זיכרון אחד שלי מהתקופה הנוראה הזאת: במוצ״ש ההפגנה בכיכר ציון, ירדנו כמה חברים לכיכר. רובנו התנגד להסכמי אוסלו, חלקנו התלבט, ומיעוטנו פשוט רצה לראות את ההפגנה.

ירדנו וראינו את ההמון הזועם. צרחות ״רבין בוגד״ ו״מוות לערבים״ מכהניסטים וקיצוניים אחרים כבר שמעתי לפני כן.

היה מחזה אחד שהיה חדש לי והנשימה שלי נעצרה כשראיתי אותו: נערה בת 16-17, מובילה קבוצת ילדות בנות 10-11 (נראה כמו תנועת נער אבל לא יודע) כשהיא מלהיטה אותן בשירת ״ברוך גולדשטיין, ברוך גולשטיין, אין כמוך בעולם, וכו׳״ במנגינת ברבאבא) הייתי בהלם תרבות. תפסתי את הרגליים שלי ועפתי מהמקום הזה כדי שהזוהמה לא תידבק בי.

נתניהו לא היה אשם בשירת הילדות, וגם לא ברצח רבין. התווכחתי על זה בזעם עם בערך חצי מתלמידי אוניברסיטת ״תל אביב״ שבה למדתי אז. הזעם שהופנה כלפי ציבור חובשי הכיפות וביניהם אני מצד אוכלוסיה כל כך חילונית ואנטי דתית היה אולי אחד החיזוקים לכך שהכיפה לעולם לא ירדה מראשי.

היתה אז שנאה נוראית ומכוערת כלפי כולנו. כיום, בכל פעם שמוזכרת התמונה של ברוך גולדשטיין בסלונו של בן גביר אני צורח כמו משוגע כדי שיהיה ברור כמה רובה המכריע של הציונות הדתית סולד מגזענות וכהניזם.

במערכת הבחירות הקודמת הבנתי שאני קצת עושה מעצמי צחוק; בן גביר חובק על ידי מפלגות הציונות הדתית ונתניהו, זה שנלחמתי בקמפוס לומר שהוא זה לא הם, הפך את בן גביר לחברו הקרוב. השוליים של ״ימים נוראים״ 95׳ הפכו למיין סטרים 2019. עצוב. שבת שלום.

(מתוך הטוויטר של ברוך קרא)