"יש למישהו רעיון למתנה?" את מפצירה בתחנונים באוזני הווטסאפ העמוס. הצעות כמו קולפן רטרו, מצעים אורגניים וסט סבוני בוץ נדחות על הסף. למארחים שלך כבר יש הכול. ובעצם כמעט כולנו בורכנו, ולא באמת חסרה לנו נטלה מעוצבת או כרית עם עיטורי רימונים.
הבית עמוס בבגדים לכל חצי עונה, בארגז לגו שעולה על גדותיו ובסט ספלים בצבעי פסטל, אבל עדיין אנחנו מוצאים את עצמנו משוטטים ברחבי הרשת אחר אתרים שמציעים את מרכולתם במחירים מפתים, ומחכים לתווי השי מהעבודה כדי לקנות עוד קצת חפצים ומתנות, נו כי חסר וצריך.
נראה שבכל הזדמנות תותחי המסחר מפגיזים אותנו בהצעות, בפרסומות ובהודעות לחכם שלנו. בחגי תשרי, בט"ו באב ובחגיגות הרווקים בסין. אפילו קרקס הבחירות בשנים האחרונות קיבל פרשנות אחרת. יום השבתון הפך לחגיגה של שופינג משתלם, ומשחקי מילים עם השורש ב.ח.ר מסתחררים תחת כל תא מדידה רענן.
האירוניה מצחקקת. לבחור? אין סיכוי. צונאמי של מבצעים מסנוורים מציף אותנו והחלילן מקניון הכוכבים מוביל אותנו כסומים אל קרביה של מפלצת האופנה. ולמה בעצם שלא נקנה? זה ממש שווה! רק כשאנחנו עוברים דירה או נודדים לתקופה קצרה, המזוודה עם עשרת פריטי הלבוש ותיק כלי המטבח פתאום מספיקים לנו. אנחנו מביטים אל האופק ונושמים עמוק, חופשיים מכל גשמיות.
לשפע יש פנים רבות. אין ספק שימי הצנע בארץ והאינפלציה שהשתוללה כאן בשנות השמונים הותירו חותם על דור שלם שמנסה לפעמים לפצות את עצמו. נכון, כיף שהיום אפשר להשיג כמעט הכול במחיר מצחיק, ושהילדים שלנו יכולים להתלבט מול שורה ארוכה של סוגי שוקולד. אבל אולי כדאי שנרים קצת את העיניים, ובמקום לקנות מתנה שאף אחד לא צריך פשוט ניתן תווי קנייה.