יאיר שרקי
יאיר שרקיצילום: יח"צ

בזמן שאזרחי ישראל הנבוכים ניסו להבין מפרשני הטלוויזיה המבולבלים לא פחות מי בעצם ניצח בבחירות, במשכן הנשיא בירושלים ישב ראובן ריבלין ורווה נחת מהמהומה.

ככל שהשעות נקפו והסיטואציה הפוליטית הפכה ליותר בלתי אפשרית, כך כוחו של הנשיא גדל. בתוצאה הצמודה שבה אין מנצח, לאף מפלגה אין יתרון מובהק בגודל, ואף גוש אינו מונה 61 ממליצים, מרחב התמרון של הנשיא הוא חסר תקדים. זו תהיה הזדמנות חד פעמית, וייתכן שזו גם תהיה הפעולה המשמעותית ביותר שיעשה ריבלין במשך שבע שנות כהונתו, אבל בימים הקרובים בנימין נתניהו ובנימין גנץ יהיו לפניו כנועים וצייתנים.

ריבלין הציב לעצמו שתי מטרות: למנוע בכל מחיר מערכת בחירות נוספת, ולהוביל לממשלת אחדות. מי ששוחח עם הנשיא בתקופה האחרונה שמע ממנו טקסטים ארוכים על חשיבותה של האחדות. בגלל הקרע בציבור, בגלל הגירעון המתרחב, בגלל הכוח הלא פרופורציונלי של הסקטורים שתפסו בהגה השלטון. מסקנותיו היו זהות לאלו של אביגדור ליברמן, רק בלי העוינות כלפי החרדים. אם אחד מהטוענים לכתר לא ישתף פעולה, הוא לוקח את הסיכון שהבכורה וההזדמנות הראשונה לנסות להרכיב ממשלה תינתן למשנהו.

החשש שנתניהו ינסה להוביל לבחירות בזק בפעם השלישית ירד מהפרק, מכיוון שאין לו 61 אצבעות להעביר חוק לפיזור הכנסת, אבל בחירות במועד ג' הן עדיין אפשרות ריאלית ביותר. אם הפוליטיקאים יעמדו בכל הבטחות הבחירות שלהם, לא תקום ממשלה בישראל. גוש הימין והחרדים מונה כ-56 מנדטים. גוש השמאל והערבים מונה גם הוא מספר דומה, ובתווך ליברמן שהתחייב להעניק את המלצתו רק למודל ממשלתי אחד: ליכוד-כחול לבן וישראל ביתנו. ליברמן לא פסל רשמית את נתניהו, אבל ראשי כחול לבן הבטיחו שלא יישבו איתו. עמיר פרץ הקריב את שפמו על מזבח אותה ההבטחה. נתניהו מצידו נשבע ללכת בבלוק אחד עם החרדים, והחרדים נדרו לא להיכנס לאותה ממשלה עם יאיר לפיד.

כדי לצאת מהמבוי הסתום, מישהו יצטרך לשבור את מילתו. בליכוד מקווים שגנץ ייפרד מלפיד ויצטרף לממשלה עם החרדים, בכחול לבן מקווים שבליכוד יפרוץ מרד ונתניהו יודח. ממשלה תוקם רק על בסיס בגידה: נתניהו בחרדים, גנץ בלפיד, עמיר פרץ במצביעיו. אם כל מפלגה תעמוד על שלה, גם גנץ וגם נתניהו לא יוכלו להרכיב ממשלה. ובדיוק בנקודה הזאת נכנס ראובן ריבלין. הוא האיש שיוכל לפרום את הקשרים ולהתיר את הנדרים. הרבה לפני התקדש ראש השנה הוא ייכנס אצלו את בנימין נתניהו ובנימין גנץ לתפילת כל נדרי פרטית. נדריכם ואסריכם ושבועותיכם בטלים ומבוטלים, יודיע להם נשיא המדינה. כרגע נראה ששניהם לא מאוד קשובים לשמוע.

הצעת חנינה

במצב שנוצר אין משמעות דרמטית לשאלה מי יקבל ראשון את המנדט מהנשיא להרכיב את הממשלה. ככל שהמחנות יישארו מלוכדים, בתום 28 יום שיעניק הנשיא לבנימין האחד, המנדט יעבור לבנימין השני ל-28 ימים נוספים, שגם הם יסתיימו בלי קואליציה. האנרגיה הפוליטית תתנקז לימים שיבואו אחר כך: ההזדמנות השלישית והאחרונה לפני שכהונת הכנסת תפקע על פי חוק ונלך שוב לבחירות. תחת לחץ הבחירות ומיאוס הציבור, ולאחר שכישלון הצדדים יהיה ודאי, המערכת תהיה גמישה יותר, על פי אחד מהתרחישים הבאים.

הראשון הוא חזון ליברמן: ממשלת רוטציה של נתניהו וגנץ יחד עם ישראל ביתנו. כדי שזה יקרה כחול לבן תצטרך להסיר את הווטו מנתניהו, נתניהו יצטרך לבגוד בחרדים ושני הצדדים יחד יצטרכו לשנות את חוקי היסוד באופן שיבטיח את קיומה של הרוטציה לכל אורך הקדנציה, כדי להעניק לגנץ את הוודאות שהליכוד לא יוכל לברוח לו אחרי שנתיים בלי לקיים את ההסכם.

התרחיש השני הוא מרד בליכוד והדחתו של נתניהו, תמורת ממשלה בראשות הליכוד שיוביל בכיר אחר, כדי להימנע מבחירות נוספות ואובדן השלטון.

ויש אפשרות שלישית. שבאותו פרק זמן עמיר פרץ עשוי לצמח מחדש את שפמו, ולהסביר שבעקבות כישלון שני הצדדים הנסיבות השתנו ואין לו ברירה אלא לשבת עם נתניהו, שיעניק לו כמובן נתח משמעותי בשלטון, יותר מכל מה שיוכל להשיג בשארית הקריירה הפוליטית שלו. או שילך בדרכו של אבי גבאי.

התרחיש הרביעי, שנשמע דמיוני אבל ייתכן בנסיבות שנוצרו, הוא שהנשיא יוכל לשלוף כאן גלגל הצלה יקר ערך, ולהציע לנתניהו לפנות את מקומו ולאפשר הקמת ממשלת אחדות, בלעדיו, תמורת חנינה שיעניק לו, בהסכמת היועמ"ש, מהתיקים שמתנהלים נגדו. זו תהיה ההזדמנות האחרונה של נתניהו לנהל משא ומתן עם גורמי אכיפת החוק על עסקה מעמדת כוח. הבחירה להתעקש ולנהל משפט עשויה להיגמר במאסר בפועל. אחוזי ההרשעה בישראל הם חד משמעיים, וזיכרון שגיאתו של משה קצב, כמו גם גורלו של אהוד אולמרט, ניצבים מול עיניו של נתניהו.

ואחרי כל אלו, עדיין ניצב גם תרחיש האימה החמישי – בחירות מועד ג' באביב.

הפקת לקחים

בלוק הימין שהקים נתניהו לצורכי המשא ומתן הקואליציוני הוא אד קלוש של המפלגה הרפובליקנית שאותה שקל להקים בראשותו. ראשי ש"ס, ימינה ויהדות התורה הסמיכו אותו לנהל בשמם משא ומתן, יודעים שזה הסיכוי היחיד שלהם לשבת בממשלה גם בקדנציה הבאה, וגם הוא לא מאוד גבוה. החרדים, שהיו פעם לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית, השלימו במערכת הבחירות האחרונה את המעבר הסופי אל קצהו של הימין, ובתזמון הכי גרוע מבחינתם. ליצמן וגפני השמיעו הצהרות אידיאולוגיות מרחיקות לכת, מועצת גדולי התורה חתמה על התחייבות היסטורית להתנגד לנסיגות, המחויבות והנאמנות של חברי ש"ס ויהדות התורה לנתניהו עמוקות יותר מאלו של חלק מחברי הליכוד, ואחרי כל אלה – דווקא הוא זה שלא סיפק את הסחורה מבחינה פוליטית.

החרדים רשמו הישג מרשים בקלפיות: דרעי סחף לש"ס מצביעים מסורתיים וחילונים והעלה אותה לתשעה מנדטים. גם יהדות התורה הגיעה לקהלים חדשים ושמרה על כוחה. אבל ההישג האלקטורלי יכול להיגמר במפלה פוליטית: יותר מנדטים, באופוזיציה. במצב שנוצר נתניהו זקוק לחרדים ולאנשי ימינה כדי לשמור על עמדת היתרון שלו במשא ומתן על ממשלת אחדות, אבל ברגע שיפנה להקים ממשלה כזאת בפועל, הוא עלול להשליך אותם ולהיכנס בלעדיהם לממשלה חילונית. לשון המאזניים החדשה היא אביגדור ליברמן, והכללים שהציב ברורים.

לשיחה הבהולה בלשכתו, שאליה זומנו ראשי הסיעות, מפלגת ימינה שגרפה שבעה מנדטים שיגרה ארבעה נציגים: בנט, שקד, סמוטריץ' ופרץ. כל אחד מהם מייצג רסיס מפלגה בפני עצמו, ברוח הבשורה הראשונה שיצאה מהמפלגה מיד אחרי התוצאה המביכה: פילוג בין הימין החדש לאיחוד הימין.

הצבתה של איילת שקד במקום הראשון לא סיפקה את הסחורה - החילונים לא באו כי זיהו את סמוטריץ' בבגאז', החרד״לים ברחו כי ראו את שקד ליד ההגה. במקביל עוצמה יהודית חוללה את הנזק הצפוי: כשני מנדטים שהושלכו לפח. מחציתם כנראה בוחרים שרופים, שממילא לא היו מצביעים למפלגה אחרת. אבל חלקם אנשי ימין שחשבו שיצילו את עוצמה מטביעה, אבל שקעו יחד איתה. למזלו של איתמר בן גביר המרחק של גוש הימין מ-61 מנדטים היה מספיק גדול גם כך, ולכן הכישלון לא רשום על שמו. בתוצאה צמודה מעט יותר הוא היה נושא באחריות כבדה.

קוראי הטור הזה כבר קראו כאן על סיכוייה האפסיים של עוצמה, וגם על השגיאה בריצה המאוחדת של ימינה בראש אחד, שהניחה לשוליים האידיאולוגיים של עוצמה וזהות לנשור לצדדים ואולי לתבוסת הימין כולו, כשרבים מתומכי פייגלין נשארו בבית או אפילו עברו לגוש השני. בדרך כלל אין טעם בסיכומים בסגנון ״אמרנו לכם״, אבל הפעם ההיתכנות למערכת בחירות שלישית קיימת בהחלט. הפקת לקחים לעומק תהיה תנאי בסיסי להמשך הישרדותו של כוח ציוני דתי בכנסת.

לתגובות: 2sherki@gmail.com