לפעמים המציאות מקדימה אותנו. הדברים קורים מהר כל כך שלוקח עוד רגע להבין. זה המצב עכשיו. עוד לא עיכלנו. השכל מבין את הכותרות, את המספרים, אבל הנפש עוד לא.
כל כך הרבה זמן היינו חסרי אונים מול המתרחש, שאנחנו המומים לגמרי מכך שהכל בסדר. מה שצריך היה לקרות – באמת קרה. היו בחירות. ביבי הפסיד. זהו. זה עד כדי כך פשוט.
אנחנו עדיין תקועים מול זה. אני לא יכול לספור את האנשים שאמרו לי ביומיים האחרונים, "הוא עוד ישלוף משהו מהכובע." אמרתי להם שאין מה לשלוף. אנחנו מפלגה גדולה יותר. גוש גדול יותר. יעברו עוד כמה שבועות, כמה כותרות, והוא לא יהיה יותר ראש ממשלה.
החלק המדהים הוא שהספק לא עזב אותם. הם הרגישו שיש עוד משהו. חזרו על כל האגדות. "הקוסם", "הקמפיינר", "סכין בין השיניים". כל מה שהוכח פעם אחר פעם כלא נכון. הוא לא. היה פעם, אבל זה נגמר. כל מה שנשאר הן החרדות.
אז תשימו אותן רגע בצד. קרה משהו טוב. המציאות התיישרה עם מה שקיווינו. היו בחירות, כחול לבן ניצחה, ביבי הפסיד ויילך הביתה. ככה זה בדמוקרטיה. ככה זה צריך להיות. זה המצב.