רוב החמושים, ובמיוחד אנשים אשר אינם מיומנים בקרב מגע, נוטים לסמוך על הנשק שלהם יותר מאשר על הידיים.
ואכן, הדרך הכי מהירה והכי אפקטיבית לנטרל כל מחבל, ובפרט מחבל עם סכין, היא מטח מהיר לאזור מרכז המסה (אזור בית החזה). זו עובדה פשוטה שאין עליה חולק.
ואולם, הבעיה היא שעל מנת לנטרל מחבל באמצעות ירי יש צורך בזמן התרעה של 10 שניות לכל הפחות ובטווח מתאים של כ-15 מטר. כאשר התקיפה מתבצעת מטווח קרוב יותר ובהפתעה מוחלטת שלא משאירה למותקף די זמן לשלוף, לדרוך ולפתוח באש, או אז רוב הסיכויים שעד שהמותקף יצליח לשלוף המחבל כבר יהיה מעליו.
ברוב פיגועי הדקירה שהתרחשו בארץ (כמעט 100%!) המחבל אינו רץ ממרחקים ואינו צועק בקולי קולות לפני הדקירה. המחבל מבקש תמיד להפתיע את קורבנו, ולכן הוא טורח ומחפש אדם שאנן שאינו ערני לנעשה סביבו, ומנסה להתקיפו במהירות מאחור.
בשיעור ניכר מפיגועים אלה הותקפו אנשים חמושים ומאומנים שנדקרו ונפגעו קשה בטרם הספיקו להגיב- ואף לפני שהספיקו להניח יד על נשקם (כזכור, רק לפני כמה שבועות נפצעו קשה באחד משערי הר הבית שני שוטרים שהותקפו בגבם בהפתעה בידי שני מחבלים חמושים בסכינים).
לאחרונה קיימתי ראיון מרתק עם שומר שעבד בבית הברכה (בית יהודי מדרום לצומת גוש עציון) והותקף בידי מחבל חמוש בסכין לפני ארבע שנים (ראיון זה- וראיונות מרתקים רבים אחרים יפורסמו, אי"ה, בספרי שיצא לאור בעזרת ה' בקרוב, ויעסוק בכל מה שקשור לגבורה יהודית, הגנה עצמית ולחימה).
וכך הוא סיפר אותו שומר יהודי: השנה הייתה שנת 2015, יום שבת, 4:00 לפנות בוקר. סיימתי שמירה בבית הברכה וצעדתי בחזרה לכיוון אלון שבות.
הגעתי לצומת הגוש. הכול היה חשוך, לא ראיתי אף נפש חיה בסביבה. לפתע זיהיתי בצד השני של הכביש מישהו צועד לכיוון אלון שבות.
היינו שנינו לבד בצומת. חשבתי לעצמי: מוזר, מה הוא עושה כאן באמצע הלילה?
צעקתי לו :"היי מי אתה?"
הוא ענה לי משהו לא מובן ומבולבל באנגלית.
חציתי את הכביש כך שחצצתי בינו לבין הדרך לאלון שבות.
לפתע, הוא צעד לעברי במהירות, שלף סכין גדולה והסתער עלי באגרסיביות. הצלחתי לשלוף את האקדח ביד אחת וביד השנייה ניסיתי להדוף את הסכין.
הצלחתי לשלוף את האקדח אבל בטרם הספקתי לדרוך אותו המחבל כבר היה מעלי. חשתי את נשימתו הכבדה על פני מטווח אפס ואת הסכין ננעצת בגופי.
התחלתי להיאבק אתו לחיים ולמוות. האקדח נפל לי היד והמשקפיים עפו לי מהעיניים. צמרמורת חלפה בגבי...
אני ללא משקפיים, ובחושך. אין לי אפשרות למצוא את האקדח בקלות. ומה יקרה אם המחבל ינסה לקחת את האקדח שלי?
אני לבדי, נאבק בידיים חשופות מול מחבל מטורף, שמנסה בכל הכוח להרוג אותי.
באיזה שהוא שלב במאבק, הסכין של המחבל עפה לו מהיד. מצאתי את עצמי מתגלגל לצד המחבל על הרצפה, כנראה שאיכשהו הצלחתי להפיל את הרוצח... חלקיקי שניות של התלבטות... מה אפשר לעשות במצב כזה..? לרגע חולפת בראשי המחשבה שמכאן אין לי הרבה סיכוי לצאת חי.
ברגע זה התעשתי. הבנתי שבפני לא עומדת כל ברירה- מלבד אחת: להילחם על החיים שלי. ועד הסוף!
ואז עשיתי "סוויץ'" בראש; מ"מותקף" הפכתי באחת ל"תוקף". החלטתי הייתה נחושה: אני לא נשאר בעמדת נחיתות מול החיה הזאת! אני לא אתן לו להרוג אותי! אני רוצה לחיות! אני אצא מפה חי! אני רוצה לנצח- ואנצח ויהי מה!
כאן המשוואה החלה להשתנות לטובתי. קפצתי כנשוך נחש חזרה על הרגליים. המחבל קם גם הוא, מתנודד ומתנשף. הסתערתי עליו בכל הכוח בידיים חשופות, הפלתי אותו על הרצפה והתחלתי לחנוק אותו בכל כוחי בשתי ידי.
פתאום התהפכו היוצרות...
המחבל החל להתחנן על חייו, כאילו שאנחנו באיזה משחק ילדים, והוא מבקש "פוס משחק", ומצפה שאני ארחם עליו... כשהייתי בעמדת נחיתות הוא ניסה להרוג אותי וכשאני מתחיל לנצח הוא מתחנן כמו ילד קטן.
במוחי הבזיקה פתאום מחשבה: "אולי יש עוד מחבל והוא ינסה לקחת את האקדח שלי מהרצפה"?
עזבתי את צווארו של המחבל וגיששתי בקדחתנות אחר האקדח.
ברוך ה', ישתבח שמו לעד, למרות החושך, למרות שהייתי ללא משקפיים ולמרות שהייתי מדמם ותשוש מן המאבק ומן הפציעה- מצאתי את האקדח! כיוונתי את הנשק לכיוון המחבל ואיימתי עליו: "אם אתה זז אני יורה בך"!
הוא כבר היה ללא הסכין. פשוט שכב וייבב. האבסורד הגדול ביותר הוא שפחדתי לירות בו- שמא אסתבך...
בחקירה התברר שהמחבל היה בדרכו לבצע פיגוע דקירה באלון שבות. בזכות הערנות שלי, ברוך הוא וברוך שמו, נמנע אסון כבד.
***
הבה ונשנן כמה טיפים יסודיים ופשוטים לביצוע שכל אחד מאתנו יכול וחייב ליישמם כדי לנסות ולמנוע מראש תקיפה כזאת; כיצד להימנע מלהפוך למטרה קלה? מה נעשה אם נותקף? כיצד נתמודד אם נמצא את עצמינו בלחימה בטווח קצר מול מחבל?
הדבר הראשון הוא: מודעות.
אנחנו לא נמצאים בשוויץ או בנורבגיה אלא בארץ ישראל. יש כאן אויב. אנשים שלא רוצים שנהיה כאן והם ניסו, מנסים וינסו להרוג אותנו בכל דרך אפשרית.
יש סיכוי שכשיהודי הולך ברחוב- בין אם יש לו נשק ובין אם אין לו נשק- שלפתע ירוץ מחבל לקראתו וינסה להרוג אותו.
צריך להיות במודעות שזה חס ושלום יכול ועלול לקרות.
הכלל השני הוא ערנות. צריך להיות ערני לסביבה ("מודעות ביטחונית מונעת").
לרוב, המחבלים מנסים לעשות לעצמם חיים קלים והם מחפשים קורבן קל, לכן חשוב מאד להיות ערני, לחשוב לעצמך כל הזמן: "מי נמצא בסביבה שלי?"
כשמישהו לא נראה לי טוב בעין, כשאני מרגיש שמשהו לא 'מריח' טוב לגביו, יש להתבונן בו; להסתכל היכן ידיו מונחות? מאחורי הגב או בתוך הכיס.. אז אולי קר לו, ואולי הוא מחזיק או מסתיר משהו שיכול לסכן אותי...
עלי להיות מוכן להגיב, להתרחק, לשלוף או לתקוף.
הכלל השלישי הוא להיות חמוש.
אם אתה יכול להוציא רישיון נשק- אז תוציא!
אם יש לך נשק, אז תלך אתו. אל תשים אותו איפשהו שיעלה אבק...
אך יש לזכור קודם כל לסמוך רק על הקב"ה ולא על האקדח, ושנית להבין שלא די באקדח- כי לא תמיד תצליח לשלוף את האקדח אם חלילה תותקף מאחור, בהפתעה ומטווח קצר.
ולכן הכלל הרביעי הוא: ללמוד קרב מגע. עלי לעשות השתדלות ולהשקיע באימוני קרב מגע ולחימה בידיים חשופות.
חייבים לדעת איך להיאבק ואיך להדוף ולנטרל כל מחבל בצורה אפקטיבית- גם כשאי אפשר להשתמש באקדח! פשוט חייבים!!!! אין מה לעשות, כאן בישראל זה פשוט חובה לכל אחד ואחת!
לכן, צירפתי סרטון קצר שאני נותן בו כמה טיפים בתחום וגם טכניקה אחת פשוטה שיכולה להועיל במצבים כאלה.
כמובן שזה דורך המון תרגול! ויש עוד טכניקות מעולות שאנסה לתת לכם בסרטונים הבאים.
מוזמנים להירשם לערוץ היוטיוב כדי לא לפספס אותם.
אשמח לשמוע את התגובות שלכם על הסרטון ועל המאמר. מוזמנים להשאיר תגובות והודעות כאן למטה או בפרטי.
בהצלחה!