על האדם מוטלת החובה להתמקד במשימה שבה בחר ולעשותה כראוי.
על האדם מוטלת החובה להתמקד במשימה שבה בחר ולעשותה כראוי.איור: יוסי שחר

ראש השנה קרב ובא, מרגישים סליחות וריח ההתחדשות נישא באוויר. הילדים חוזרים ומהדהדים את החוויות מהגן ומבית הספר, ואת כבר חושבת על החג ומתחילה להתכונן. בגד חדש לכל ילד? מה מבשלים לחג? סימנים? אורחים? אנחנו יודעות כי כל אלו הם סימנים וביטויים של הלב שמבקש להתחדש, שמבקש לשוב, שמבקש להמליך את הקב"ה. הלב שמתכונן כבר לפסוקי המלכויות, הזיכרונות והשופרות, רוצה גם להיות חלק מציבור העומדים לפני ה' בבית הכנסת, ומתרומם על גלי נעימות התפילה ותקיעות השופר. "אמר רבה: אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפניי בראש השנה מלכויות זיכרונות ושופרות. מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. זיכרונות כדי שיבוא לפניי זיכרונכם לטובה. ובמה? בשופר" (ראש השנה לד).

ובפועל - את חושבת על החג. איך אני ממליכה את ה'? ואת מתפללת בליבך שתצליחי להיות בשמחה ובנחת עם הילדים, להיות קשובה לצורכיהם, להמליך את ה' דרך היום הארוך, דרך הבמבה והמשחקים, ורוצה גם להצליח לחבר אותם ל"ונתנה תוקף קדושת היום". הרבנית חנה טאו ע"ה סיפרה לנו פעם בשיעור, שבאחת השנים היא התארגנה והגיעה עם שני ילדיה הקטנים לתפילת החג בישיבה. היא עמדה בתחתית המדרגות כשילדיה משני צדדיה, ומיד אחרי שפתחה את המחזור החלו המשיכות בחצאית. "אמא אני צמאה", "אמא, אפשר את זה?"... אחרי כמה דקות סגרתי את המחזור, היא אמרה, ויצאתי איתם החוצה. אמרתי לעצמי: "ריבונו של עולם, כמה שנים ארוכות עמדתי לפניך פה, והתפללתי אליך מעומק ליבי שאזכה להגיע לרגע הזה - שלא אוכל להתפלל".

כאשר הלב מכַוון לעשות רצונו יתברך, אזי אני יודעת לחיות בשלמות את מקומם של כל מעשה וכל פעולה, המהווים יחד את המרקם המלא של עבודת ה' שלי. על האדם מוטלת החובה להתמקד במשימה שבה בחר ולעשותה כראוי. זוהי עבודת ה' שלי כעת, בה בחרתי, ולכן בה אני פוגשת את ה'. בה אני עושה את רצונו בשלמות.

בכל בחירה שהיא חלק מעבודת ה', בכל משימה ובכל מצווה שאת עושה, הקב"ה מלווה אותך, מצטרף אלייך, עומד לנגדך ומסייע לך לעשות רצונך-רצונו. המפתח שלך הוא היכולת להצליח להתמקד, להתרכז - ולשמוח. להבין שעכשיו ה' נמצא כאן, איתך, במקום שלך.

לפעמים אישה מרגישה שגידול הילדים הוא ים שאין לו סוף – שבעה ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות ביממה. כדאי תמיד לזכור כי התקופה שבה אנו חוות את ההריונות, הלידות, ההנקה והטיפול היומיומי בילדים תחומה ומוגבלת. כך נבראנו. תקופה זו היא פרק מיוחד, גדול ונפלא בתוך הסיפור של חיינו, בעזרת ה'.

ללא ספק, שנים אלו תובעות מאיתנו כוחות גוף ונפש גדולים מאוד הסובבים את מעגל האימהוּת. שנים אלו תובעניות ומעייפות, יקרות וטובות. תקופה זו היא זכות גדולה. זוהי הזדמנות פז שלא תחזור – לזכות להרות, ללדת, לגדל בתוכך ובביתך משפחה ברוכה בחום ובאהבה. תקופה זו יכולה להיות מלאת אור, והדבר תלוי במבט שנסגל לעצמנו.

הזכות שבהבאת נשמה לעולם היא מפעל חיים אדיר, פשוטו כמשמעו. ה' יתברך זיכה אותך. אין דרך לשער את גדולת ערכו ומשמעותו בהווה ובנצח. חוויית לידת הילדים וגידולם בשנים יקרות אלו היא משימה מופלאה. לכן בתקופה זו נשקיע את מיטב כוחותינו, כל אחת ואחת בהתאם לאופייה, לרצונה ולצורכי ביתה.

ותפילת החג מה יהא עליה? לפעמים אפשר ומתאים למצוא דרך להיות בחלקה: הבעל קם לתפילת ותיקין, תורנות שמירה על הילדים עם השכנה שילדיה חברים, כל פתרון נכון ונוח יכול להיות אפשרי וטוב, אשרייך. אולי מתאים לך להיות בחצר, לשמוע את התקיעות ולהצליח להתפלל מעט עם הציבור כשהילדים משחקים לידך. ואם לא? נמשיך ונתגעגע לא מתוך תסכול, אלא מתוך שמחה בחלקנו ומתוך ידיעה שבעזרת ה' יגיעו שנים - וזה קורה מהר יותר ממה שחושבים - שאוכל לשוב ולהתפלל עם הציבור בבית הכנסת, והילדים שמתרוצצים כעת ומשחקים סביבי יגדלו להיות עובדי ה' שימליכו אותו עליהם ועל העולם כולו מתוך אהבה ושמחה.

הרבנית דנה סליי

ראש מדרשת הרובע, מחברת הספר 'נשמה שנתת בי – התבוננות אמונית על רצון, לידה ואימהות'

***

לשאלות ומכתבים למדור: [email protected]