מה קרה לחברה הישראלית?

״איך שחיינו יחד אז בשנות ה-70, בקורס טיס, בירושלים, בצבא - אלו היו חיים משותפים של חילונים ודתיים שצריכים להיות מודל לעם ישראל״

פגשתי היום חברים ותיקים; גיא פורן, דורון יקיר, שלמה בוסתן, שלמה זייטמן ואילן אזרחי.
היינו כל החבורה המופלאה הזאת יחד בחיל האוויר באותו קורס טיס 79, בין השנים 1974 ל-1976.

החברים המיוחדים האלו הרגישו שמערכת הבחירות הייתה מקטבת ומשסעת מאוד ורצו לדבר איתי על איך אפשר להבריא את החברה ממה שעברנו בשנים האחרונות.

השאלה הגדולה הייתה: מה קרה לחברה הישראלית? למה יש כל כך הרבה שנאה היום? הרגשתי את הכאב עליהם. הרגשתי את הכאב על עצמי.

המפגש נעשה מתוך אמון גדול שלי בחברים האלו. אלו מול השיח המפלג ראיתי בחבורה הזאת הזדמנות להעצים את נקודות החיבור העמוקות שיש בחברה הישראלית. הפוליטיקה הישראלית בגיבוי התקשורת גורמים לכך שההבדלים בינינו מתחדדים יותר ויותר. שחור ולבן. או שאתה שם או שאתה פה. ומפגש כזה הוא המענ לכך.

המסקנה מהמפגש הייתה ברורה: אין דבר יותר מסוכן לחברה מהשסעים האלו. הגשר בין החלקים השונים בחברה הישראלית חייב להיבנות מחדש. יש בסיס רחב לכולנו וצריך לייצר שותפות חדשה.

הבחירות הקצינו את העמדות למקום מאוד לא בריא. אני מקווה שהשיח הזה יהווה דגם ודיאלוג שאנחנו חייבים אותו בחברה הישראלית. אני רואה בחברי הטובים מקורס טיס, שותפים אמיתיים לדרך הזאת.

יש לנו אחריות לאומית בעת הזאת לחשוף את נקודות החיבור הכל כך עמוקות שלנו, ולדעת שהם עוגן הדיאלוג והחלפת הדעות. יש לנו חובה מוסרית לילדים שלנו ולנכדים שלנו לבנות פה חברה סולדרית, מלוכדת, קשובה ומכילה שיודעת לחיות אחד עם השני.

בעיני רוחי אני רואה את המפגש הזה כגשר איתן שלא מוותר על האמת של כל אחד ואחד וגם יודע להקשיב ולהכיל את השוני. קבענו להיפגש שוב ולחשוב איך אפשר לתרגם את השיח הזה לפסים מעשיים. אעדכן.