הסופר עודד מזרחי
הסופר עודד מזרחיצילום: חזקי ברוך

רבים מהם נהגו להיכנס לסוכת הרב בדרכם לכותל המערבי, להתבשם שם בדברי תורה ושמחה ולהמשיך הלאה. רבות התאמץ הרב בקיום מצוות סוכה. הוא החל לבנותה בעזרת תלמידיו מיד במוצאי יום כיפורים. תמיד דאג שתהיה גדולה ורחבת ידיים, כדי להכיל את האורחים הרבים. צאצאיו הצעירים היו שוקדים במרץ עד כניסת החג לייפות את הסוכה ולקשטה בכל מיני פאר והדר.

מנהג מוזר אחד נהג הרב. בשעה שכל סוכות העיר היו מוארות בליל החג, סוכתו הייתה תמיד חשוכה. הסעודה נערכה בשמחה גדולה, אך לאור נרות בלבד, וכאשר כבו הנרות הוסיף הרב לשבת בסוכה בחשיכה מוחלטת עם תלמידיו ולעסוק בדברי תורה כל הלילה. באחד מימי הסוכות הואיל הרב לספר על פשר מנהגו המוזר.

הימים ימי מלחמת העולם השנייה. בתחילת שנת ה'ת"ש כבשה גרמניה את פולין בהפצצות כבדות, שהותירו חורבות בערי פולין ובעיקר בוורשה. בהתקרב חג הסוכות ידע הרב ששימש כרב בוורשה, כי הפעם לא יוכל להדר בסוכה ובמצוות ארבעת המינים. לא היו בנמצא לולבים, הדסים וערבות. רק אתרוג אחד נמצא בידי ר' משולם קמינר, הממונה על בית העלמין בוורשה.

הקמת סוכה הייתה בלתי אפשרית. אומנם במחסן ביתו של הרב היו שמורים הקרשים והדפנות לסוכה, אולם הקמתה הייתה כרוכה בפיקוח נפש ממש. הנאצים צמאי הדם סבבו ברחובות, וכל סממן יהודי עלול היה להגביר את תאבונם לעשות שפטים בבית וביושביו. עם כל זאת, לא רצה הרב שלמה דוד לוותר על המצווה החביבה עליו כל כך. בימים שלפני החג שוטט באזור, כדי לאתר פינה חבויה באחת החצרות, שבה יוכל להקים את סוכתו. לבסוף מצא פינה כזאת בחצר הבית השלישי שליד ביתו. בעזרת תלמידיו הוציא בשקט ממחסן ביתו את הקורות והדפנות, העמיד את הסוכה על תילה וסביבה תלה בגדים וסדינים רטובים, כדי שייראה כאילו נתלו לייבוש.

בהגיע ליל החג נכנס הרב בחשאי לסוכתו החשוכה עם שניים מתלמידיו, ערך קידוש על שתי פרוסות לחם ושוחח בלחש בדברי תורה. מעדני חג וקישוטים לא היו בסוכה, אולם את ליבו של הרב הציפה שמחה עילאית על הזכות שעלתה בידו לקיים את המצווה כהלכתה. וכדי שלא לעורר את חשדם של הנאצים, ששוטטו בכל פינה, נשארו הרב ותלמידיו בסוכה במשך כל הלילה.

למרות הפחד והמציאות המרה הם לא דיברו על המלחמה ונוראותיה אלא במעלות החג ובמצוותיו, ובהן גם הרעיון שמסר הרב:

"תמיד שאלתי את עצמי, מתי מתקיימת שמחת החג בשלמותה? הרי לשמחת החג מצטרפים עוד מרכיבים כמו אכילה, מנוחה, צוותא, מגדנות ועוד. היום למדנו כי בשעה שיושבים בסוכה ריקה מכל אלה, בלי אור ומעדני חג ובצל החששות והפחד - ובכל זאת מתאמצים להכניס שמחה בליבנו, זוהי שמחה של מצווה ממש, שמחה פנימית מעצם קיום המצווה שמתקיימת בשלמותה דווקא במצב כזה".

באותם ימים פעלו הנאצים לדיכוי הרוח היהודית, בשאיפה להשפיל את היהודים ולהפוך אותם לכנועים ונעדרי כבוד עצמי. אחד האמצעים לכך היה השפלת הרבנים. הם ידעו כי הרבנים נוסכים כוח בעם ומחזקים את רוחו, ולכן ביקשו לפגוע בהם תחילה.

כך קרה, שבדיוק באותו לילה ראשון של חג הסוכות, באו הנאצים באמצע הלילה לבית הרב אגב השמעת קללות והכאה על הדלת בקתות הרובים. כשנפתחה הדלת בידי הרבנית המפוחדת הם פשטו על הבית ועשו חיפוש מדוקדק בכל פינה, בעודם מכים באגרופים את בני הבית. כל אותה עת עמדה הרבנית כמאובנת. כשלא מצאו את מבוקשם, הצמיד אחד החיילים את קנה אקדחו אל בין עיניה ואמר: "אמרי מיד היכן הרב, ולא...". בקושי הצליחה הרבנית להתעשת ולהוציא מפיה את המילים: "הוא נעלם בעת ההפצצות". ההסבר התקבל על דעתם של המרצחים, שכן בעת ההפצצות נעלמו עקבותיהם של רבים. הגרמנים רשמו בפנקס התושבים "הרב נעלם", ופירוש הדבר מבחינתם היה שלא יבואו לחפשו עוד.

באותה שעה ישב הרב בסוכה עם תלמידיו. הוא שמע את הצעקות וההמולה, אך לא ידע שמדובר בביתו. רק למחרת, כאשר שב חרש לביתו, סיפרה לו אשתו על הנס שאירע לו ולהם באותו לילה.

בתפילת החג של אותו בוקר עלה הרב לתורה ובירך הגומל. לאחר דרך ארוכה ורבת חתחתים הצליח להינצל מציפורני הנאצים ולהגיע בשלום לארץ הקודש. הוא החליט כי בכל שנה ושנה יעשה זכר והודיה לנס שאירע, ויזכיר לעצמו כיצד אפשר לקיים את מצוות שמחת החג בשלמותה גם בסוכה חשוכה, שאין בה אור ומרכיבי שמחה אחרים.

בסיום סיפורו המופלא אמר הרב שלמה דוד כהנא את דברי רבי מאיר מפרמישלן על דברי המשנה "המצטער פטור מן הסוכה" - "מי שנמצא בצרה ומצטער, הסוכה פוטרת ומצילה אותו מכל צער...".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]