ניר אורבך במרכז
ניר אורבך במרכז צילום: יהודה חיים, פלאש 90

קראתי מה שכתב הרב חיים נבון. רגיל הרב חיים, שאותו אני מאד מעריך, משמש שופר לרבים מבני ובנות הציונות הדתית ולכן חשבתי שנכון להעמיד דברים על דיוקם.

הזכרון של כולנו, במיוחד במהלכים פוליטיים הוא קצר, אבל כעת זה לא יכול לשמש לנו תירוץ.

אך לפני שלושה- ארבעה חודשים, עת ניהלנו מו"מ לריצה משותפת, נזעקו וקמו עלינו אנשים ונשים מכל גווני קשת הדעות מהציונות הדתית, אלה (חברינו מהבית היהודי והאיחוד הלאומי) לא הבינו כיצד ניתן לרוץ ברשימה אחת עם המנהיגים שנטשו זה לא מכבר ואלו (חברינו מהימין החדש) שרק חודשים ספורים קודם לכן חשבו שמשהו חדש נוסף מתחיל, לא האמינו שהם שוב מגיעים לריצה משותפת עם הבית שעזבו לפני זמן קצר.

את אלו ואלו צריך היה להרגיע. על מנת שהרשימה תקבל את מרב הקולות הוחלט, מעבר לענין המהותי, לרוץ כבלוק טכני. אם הרב דרוקמן לא היה עומד במרכז הבית היהודי ומסביר למה לא מדובר בחיבור מהותי אלא טכני לצורך מקסום הקולות ומיד אחרי הבחירות כל מפלגה תמשיך להתנהל בנפרד, אני לא משוכנע שהסכם הריצה המשותפת היה מאושר.

כעת, ניתן בהחלט להתווכח על עיתוי שליחת מכתב הפיצול לועדת הכנסת, אבל לא ניתן להתעלם מהמציאות ולספר סיפור שפשוט לא קיים.

וכאן אני רוצה לגעת בנקודה שהיא בעיני המשמעותית ביותר בכל הסיפור של הציונות הדתית, לא רק בחודשים האחרונים אלא במשך שנים רבות.

המורכבות, ריבוי הדעות, הפיצולים והחיבורים לא מתחילים וודאי לא מסתיימים בפוליטיקה. הפוליטיקה אינה מובילה בדרך כלל תהליכים, אלא רק משקפת אותם. כאשר מוסדות חינוך צצים כפטריות אחר הגשם (ולא תמיד מהסיבות הנכונות), כאשר בתי כנסת ומניינים רבים קמים (ולא תמיד בגלל צפיפות המניינים הקיימים), כאשר קהילות חדשות נפתחות שלא מהסיבות הנכונות, זה אומר שהמורכבות הרבה יותר משמעותית ועמוקה מריצה משותפת של מפלגות דומות או של פיצול בין סיעות אחיות.

אני לכשלעצמי סבור שהציונות הדתית היא עדיין מגזר אחד. המון חוליות, שפע דעות, מגוון מרתק אבל בית גידול אחד.

הציונות הדתית צריכה לעשות ותעשה בדק בית פוליטי כדי להחליט איך ומה צריך לעשות, אבל במקביל ובצורה משמעותית ועמוקה, הציונות הדתית צריכה להגדיר לעצמה ולחדד מחדש מה היא רוצה להיות עכשיו, כשהיא כבר גדולה ומשפיעה. מה המשימות והאתגרים שלה בדור הקרוב, איך היא מטפלת בסוגיות החברתיות והלאומיות.

לצורך כך אנחנו, בבית היהודי, עוסקים כעת בהקמת מועצה ציבורית. המועצה *לא תקבע את רשימת הציונות הדתית לכנסת*, את זה היא תשאיר לאנשי המקצוע ולפוליטיקאים. היא תעסוק בסוגיות הליבה הערכיות של הציונות הדתית ותגדיר את האתגרים והמשימות לדור שלנו.

היא תהיה משותפת לכלל המפלגות הרלבנטיות ותורכב ממגוון אנשים ונשים שייצגו את כלל הציונות הדתית על שלל עמדותיה ודעותיה ובעז"ה נעשה ונצליח.