רבים מכירים את מורט כמי שהיה פילנתרופ ענק, איש עסקים בחסד וגורו ניהולי, אבל מורט שאני היכרתי היה בעיקר אדם מיוחד ויוצא דופן שהפך לחבר אישי שלי.
קשה לתמצת את מורט ואת פעילותו במספר שורות, אבל מעל הכול היו שם שלושה דברים שהתבלטו: צניעות גדולה, חתירה מתמדת למצוינות ואולי הכי חשוב - מנהיגות בחינוך שתורמת למערכות החינוך וההשכלה.
כך למשל, כשטכנולוגיה עומדת בראש מעיינם של משקיעים רבים, מורט התעקש להשקיע עשרות מיליונים במדעי הרוח. 'טכנולוגיות זה חשוב, אבל אסור לשכוח את מדעי הרוח' הוא אמר וחתם על עוד צ'יק לבצלאל או למוזיאון ישראל.
באחרונה שאלתי אותו: 'מה הסוד שלך לאריכות ימים ולהמשך היצירה?'. ממרומי 98 שנותיו הוא השיב לי בלי להתבלבל: Never Retire. לעולם אל תפרוש.
ואכן, רק לפני שלושה שבועות, בטקס טרום חנוכת המרכז הפילנטרופי שלו בירושלים, צפינו בו והוא היה כתמיד: חד, מדויק וצלול ובוודאי לא כמו מישהו שעומד לעזוב אותנו בקרוב.
בשבוע שעבר שוחחתי עם רעייתו, ברברה והיא סיפרה לי כי אושפז בבית חולים. החוש שלי לא ניבא לי טובות. אתמול בלילה, כשהתקשר אלי מנכ"ל הקרן שלו, משה ויגדור, בשעת לילה מאוחרת, כבר הבנתי.
הערצתי את מורט על מי שהיה וכולנו, גם כאלה שאינם יודעים על גודל תרומתו, חייבים לו תודה על מה שעשה. יהי זכרו ברוך.