אחריות:
לכל אחד מאיתנו יש אחריות לעצמו, לחינוך ילדיו ומשפחתו אבל גם לסביבה הקרובה שלו. זה נכון לחיים ונכון לפוליטיקה.
הישוב יצהר הוא ישוב שיש בו חסד גדול. הכמות הגדולה ביותר של תורמי הכלייה בארץ.
ובכל זאת כאשר מידי כמה חודשים יוצאים משם יהודים שתוקפים את חיילי צה״ל האחריות
נופלת על כולם.
חייבים יד חזקה נגד מי שתוקף את חיילי צה״ל ולא משנה אם הוא יהודי או ערבי. חייבים להזכיר שאת התופעה הזאת אי אפשר להכיל.
אחריות היא גם הסיבה שהרשימה המשותפת לא יכולה להיות שותפה לכלום. אי אפשר להכשיר רשימה פוליטית שבה בל״ד (שאנשיה תומכים בטרור) היא חלק.
אי אפשר להכשיר רשימה שבה יושב עופר כסיף שקורא לחיילי צה״ל קלגסים. אי אפשר להכשיר רשימה שמעודדת לאומנות ערבית במקום השתלבות ודו קיום שכל כך נדרש.
אחריות היא גם הסיבה לכך שמי שמעודד חיבור לכהניסטים מטעמים פוליטיים, אחראי ללגיטימציה שלהם.
ומי שתוקף את מוסדות המדינה אחראי לאובדן האמון ואנרכיה. כן גם אם הוא ממפלגת השלטון. אנחנו ערב שמחת תורה. בבתי הכנסת יקראו את ״וזאת הברכה״.
“וַיַּעַל משֶׁה מֵעַרְבת מוֹאָב, אֶל הַר נְבוֹ … וַיּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זאת הָאָרֶץ… הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לא תַעֲבר. וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָה”.
הפרדה של משה מעם ישראל בלי להכנס לארץ. משה המנהיג האידאלי היה כבד פה ולשון (כנראה גם מרואיין גרוע) אבל אחד כזה שלקח אחריות על סביבתו.
לכן, בשל האחריות, נפרד מעם ישראל בברכה כאשר הוא רואה את הארץ מנגד.
אחריות על חטאיו ועל הישגיו. למרות כל מה שעשה למען העם כמושיע וחוסר הצדק בהובלתם עד לפני הכניסה לארץ הוא פשוט נפרד. בלי להאחז בקרנות המזבח ובלי להפוך עצמו לקורבן.
זו האחריות ממנה צריך ללמוד. החובה שלנו כשליחי ציבור היא לקחת אחריות להקמת ממשלת אחדות ציונית ולא לגלגל את האחדות הלאה.
חג שמח.