יש המון סיבות גדולות ונימוקים רחבים ומפוצצים שיכולים לענות על השאלה למה יצאתי לקורס קצינים.
האמת, רובם נכונים ובאמת יענו על השאלה אך בחיי היום יום - באתגרים הקטנים, בשגרה החוזרת והשוחקת, הם כנראה לא יחזיקו מים.
שם, בזמנים כאלה כל אחד מתבקש להסתכל פנימה ולהגיד מה נותן לו את הסיפוק, מה הניצוץ הקטן שמעלה לו חיוך ונותן לו להמשיך.
כשאני חושב מה יגרום לי לחייך באמצע היום אני חושב על העבודה הקרובה לאנשים, ההזדמנות המטורפת שניתנת לי להיכנס למסגרת בה אתה משפיע בצורה ישירה על הערכים, החוויות, הדילמות, וההחלטות איתן יצטרכו חיילים להתמודד.
יש לי הזדמנות לחנך דור שלם של לוחמים, חיילים ולפני הכל בני אדם.
העבודה כלוחם דורשת עצמאות רבה - כאשר אתה נשלח רק אתה וחברך הקרוב, לבד, מדי לילה אתה מתמודד עם אתגרים והחלטות שדורשות קור רוח, חשיבה צלולה, הרבה ביטחון, יכולות לבצע ולדעת להסביר את עצמך כלפי הממונים עליך.
קורס הקצינים נותן הזדמנות לראות ולהבין את הצבא הגדול בפרטי פרטים, להכיר את האנשים, החוויות והמסורות והייחוד של כל יחידה ויחידה ולי לפעמים זה מרגיש כמו סיור בחברה הישראלית.
ההזדמנות לראות, להכיר לשמוע ולחווה את כל שכבות האוכלוסיה היא נדירה ומיוחדת. הזדמנות שמאפשרת לסמן את הקורס כאבן דרך משמעותית במסלול החיים והצבאי כאחד, ואיתה הציפייה וההתרגשות לתפקיד הראשון.
ג׳
צוער בגדוד גפן