יש ספרים שאתה קורא עם העיניים, מבין עם הראש, ושורה או שתיים גם נכנסות לך ללב. ויש ספרים שנכנסים לך ישר ללב. ככה, כמו שהם. 'את השמיים משאירים לסוף', רומן הביכורים של מירב לוי, הוא מהסוג השני.
עלילת הסיפור פשוטה, והיא מתארת מנקודת מבט חיצונית את ההתמודדות של אנשים שונים עם משבר, התמודדות כיחידים וכקבוצה. במקרה הספציפי הזה, המשבר המדובר הוא מותה של תחיה בתאונת דרכים פתאומית. נוכחת לא נוכחת, אופפת דמותה של תחיה את הספר כולו, ובאמצעות דפי היומן שכתבה היא מאפשרת לסופרת לגעת בנימי ליבו של כל אחד ואחד מהקוראים.
לוי פורשת על פני מאתיים עמודים יריעה רחבה של משפחתיות, אובדן וכוחות נפש. הרבה כוחות נפש. בשפה בהירה וקולחת היא מגוללת את סיפורם של אביתר, בחור צעיר ואב לשניים, שהיה נשוי עד ממש לא מזמן לתחיה. כעת הוא מתחיל להתרגל לתואר אלמן. וגם לסיפורם של רחלי ויפעת, גיסותיו לשעבר, אחיותיה של תחיה.
התיאור הפשוט הזה לכאורה טומן בחובו עולמות שלמים. נכון, לא מדובר בספר פנטזיה שעלילתו מתפרשת על פני כמה עולמות. גם לא בספר מתח שכורך יחדיו מדינות, עמים ושפות שונות. העלילה של הספר נפרשת על פני מרחבים שונים לחלוטין, מרחבים של נפש, מרחבים של אובדן. הספר נותן הצצה כמעט אינטימית אל תוך נבכי נפשם של הגיבורים, אל נבכי הנפש שלנו. אביתר, יפעת ורחלי. ככה, בלי שמות משפחה ובלי פרטים מזהים. כי בכל אחד מאיתנו יש קצת אביתר, בכל אחד מאיתנו יש קצת רחלי.
לרוב, סופר שמגיע מרקע דתי ומתעתד לכתוב ספר פרוזה ימצא עצמו בדילמה קשה. מצד אחד, אם הוא יכתוב באופן מגזרי על כל המשתמע מכך (סלנג, ציטוטים, הומור ועוד) הוא מצמצם באופן משמעותי את קהל היעד שלו, שכן הציבור החילוני פשוט לא יבין. מצד שני, בגלל כל מיני סיבות (בעיות צניעות, רקע ואידיאלים שונים ועוד) הוא לא באמת יכול לכתוב באופן שפונה לקהל חילוני. כך נוצר מצב שבו כותבים רבים נופלים בין הכיסאות, שהם לא באמת פה ולא באמת שם.
במבחן הזה של קהל היעד לוי עמדה בכבוד. מצד אחד מדובר בספר אמוני ולא מתחנף, וקשה להחמיץ שהסופרת מגיעה מבין שורות המגזר. החל מדברים קטנים כמו מסיבת פורים באולפנה ועד למוטיב החוזר של אלוקים כ"סופר הגדול". אבל מצד שני, וזה אבל גדול מאוד, מדובר בספר שווה לכל נפש, שפורט על המיתרים הדקים ביותר בנפש האדם, ובטוחני שגם אנשים שלא נוהגים ברוח ישראל סבא יצליחו למצוא בו את ידיהם ואת רגליהם, גם אם לא יבינו כל מושג ומושג. ייתכן כי לחלק מהקוראים הדבר נראה מובן מאליו, אך זהו איזון שקשה מאוד למצוא.
אז הזמינו את הספר באתר הייעודי (חפשו בגוגל), פנו לכם כמה שעות, דאגו מראש להניח חבילת טישו על השידה, וצאו למסע שהמחשבות והזיכרונות ממנו ילוו אתכם עוד הרבה אחרי שהספר יישכח.