מאיר שמגר, שהלך השבוע לעולמו, היה מעמודי התווך של מערכת המשפט הישראלית. שמגר, שהעיד על עצמו כי עוד כנער נהג לצפות להנאתו בדיונים בבית המשפט המנדטורי בתל אביב, עשה את צעדיו המקצועיים הראשונים בתחום המשפט כלוחם אצ"ל גולה באריתריאה, כאשר נבחן במבחנים אקסטרניים ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת לונדון. לאחר הקמת המדינה השתלב בפרקליטות הצבאית עד שעמד בראשה. הוא כיהן כיועץ המשפטי לממשלה ומונה לשופט ולימים לנשיא בית המשפט העליון. בעשורים שחלפו מאז שפרש כיהן שמגר בשורה של ועדות ציבוריות חשובות, ואף זכה להערכה רבה בעולם העסקים ושימש עד לאחרונה כבורר בתיקים מורכבים.
מי שנכנס לנעליו כנשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, תמה בכמה הזדמנויות מדוע הוא זה שנתפס כמהפכן וסופג את הביקורת על שידוד מערכות השלטון אף ששמגר, שקדם לו, החזיק גם הוא בתפיסה שתפקיד השופט לקדם ערכים, ואף הזדהה כאקטיביסט. ברק העיר פעם כי "כאשר אני קופץ לבריכה יבשה, אני יוצא ממנה רטוב. אך כאשר שמגר קופץ לבריכה רטובה הוא יוצא ממנה יבש".
אם כן, מה ייחד את השופט שמגר? למרות הניסיונות לטשטש את ההבחנה בין שמגר ובין השופטים שבאו אחריו, ההבדלים ביניהם רבים. שמגר הסתייג מהרטוריקה בדבר המהפיכה החוקתית, והקפיד על הפרדת רשויות ועל מתן חופש פעולה לשלטון, גם אם סבר שבית המשפט אכן זכאי להכריע בכל הנוגע לזכויות אדם. אולם לא מדובר ברטוריקה בלבד. שמגר הקדיש את חייו לביצור שלטון החוק בישראל. לא "שלטון החוק המהותי" שפשה מאז במחוזותינו, אלא שלטון חוק שחל על כולם ומבטיח סדר ושיטה לכול.
גם כאשר חידש בפסיקתו, הוא הקפיד לקבוע כללים ברורים שינחו את אלו המבקשים לדעת את הדין, והבחין בין קיומו של הדין ובין הדיין. בעת שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה ייסד את מוסד "הנחיות היועמ"ש", ויצר כללים והנחיות שנועדו להנחות את עבודת היועצים המשפטיים בתפקידם. לא כאן המקום להרחיב בביקורת על הנחיות היועמ"ש. די לציין כי בניגוד לאופן שבו נעשה שימוש בהנחיות כיום כדי להכפיף גורמים ברשות המבצעת ליועמ"ש, ההנחיות נועדו מלכתחילה להסדיר את עבודת הכפופים לו ולהבטיח כי הם פועלים באופן סדור ואחיד.
המעבר משלטון החוק הפורמלי לעולם של שלטון חוק מהותי, שבו הקשו הסבירות והמידתיות על האפשרות לזהות את הדין, התרחש לאחר ששמגר סיים את תפקידו כנשיא בית המשפט והוביל לערעור האמון של הציבור בבית המשפט.
הבדל משמעותי נוסף בין שמגר לבאים בעקבותיו טמון ביחסו לביקורת על בית המשפט. שמגר תמך בביקורת שכזו וסבר כי המוסד אינו נקי משגיאות. חרף ההתנגדות העזה בקרב שופטי בית המשפט להקמת נציבות הביקורת על שופטים, הוא תמך בהקמתה והצביע על הצורך בביקורת עקרונית ופרטנית על בית המשפט.
בימים שבהם מתערער האמון בבית המשפט ובמוסד היועמ"ש, טוב נעשה אם ניתן אל ליבנו את הצורך בקיומו של שלטון חוק מחייב ואת חשיבותם של המוסדות הללו, וטוב יעשו ראשי המערכת השיפוטית ושופטיה אם יאמצו את התכונות שאפיינו את השופט מאיר שמגר.
יהי זכרו ברוך.
הכותב הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת