ככה לא בונים חומה

הניסיונות של כל צלע בבלוק הימין להאשים את חברתה בנטישה הם רק הכנת הקרקע לקראת רגעי האמת שבהם כל הבריתות יישכחו.

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ"ה בתשרי תש"פ

ככה לא בונים חומה-ערוץ 7
הרב פרץ וגנץ בהקפות שניות בכפר חב"ד, השבוע
צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

אחרי החגים כבר כאן, אבל התחושה במערכת הפוליטית היא שגם בימים שהוענקו לבני גנץ כדי להרכיב קואליציה לא נראה שינוי מהותי מהעמדות של שני הצדדים כפי שננקטו עד עצם היום הזה. כדי לפתור את הפלונטר הזה מישהו צריך לוותר, ובינתיים כל צד מתבצר בעמדתו. יש אומנם אמירות שמביעות רצון חיובי, ניסיונות להראות חתירה מעושה לאחדות, אבל הכול נגמר בסופו של דבר בדרישה של בלוק הימין להיכנס כבלוק לממשלת גנץ, בבעיות הפנימיות שלפיד יוצר לגנץ ובאביגדור ליברמן שמרחף מעל כל הסיטואציה עם אמירות שונות על בסיס יומיומי, אבל אפס מעש שיוכל לקדם משהו.

אז האם כעת עלינו לחכות עד תום תקופת המנדט של גנץ – קצת פחות מ-28 ימים – ורק אז תהיה התפתחות? צריך לציין, אולי גם להזכיר לפוליטיקאים ששכחו מעט שנבחרו על ידי העם כי אנחנו בקלחת של בחירות כבר קרוב לשנה. 28 הימים של גנץ יגיעו לקיצם אי שם בשלהי חודש נובמבר. ב-11 בדצמבר ייגמרו 21 הימים הנתונים לרוב חברי הכנסת להגיש בקשה לנשיא להטיל את התפקיד על חבר כנסת מסוים, בהנחה שבני גנץ ינצל את כל התקופה שניתנה לו. אם יימצא חבר כנסת שהנשיא יטיל עליו את המשימה יעמדו לרשותו 14 ימים לכך, ואם זה לא יקרה נלך שוב לבחירות, אי שם בסביבות פורים.

האמת היא שקשה להאשים במצב מישהו חוץ מארבע דמויות מרכזיות: בני גנץ, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן וכן – גם בנימין נתניהו. אלה אנשי המפתח שצריכים להביא ממשלה לישראל. הרביעיה הזאת, כל אחד מסיבותיו ומענייניו, טרם הצליחה למצוא את הפתרון. במערכת הפוליטית יש מי שאומרים ששניים מהם, ליברמן ונתניהו, לא יהיו עצובים אם תהיה מערכת בחירות נוספת. השניים כמובן מכחישים.

בעוון ידידות

בבלוק הימין יש מי שעסוקים בימים האחרונים בניסיון להצביע מפלגה על רעותה כמי שתהיה זו שתשבור את הבלוק. כך לדוגמה נוצלה על ידי הליכוד הקרבה האמיתית שקיימת בין יו"ר כחול לבן בני גנץ ובין יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ. השניים מיודדים כבר שנים רבות, ולעיתים אף יושבים ולומדים יחד.

בהקפות השניות בכפר חב"ד, בערב שבו החזיר נתניהו את המנדט לנשיא, נפגשו השניים ואף רקדו יחד עם ספרי התורה. רגע לאחר הריקודים, כשהשניים הלכו הצידה, לחש הרב פרץ לגנץ: "בני, אנחנו מכירים. אני יודע שיש לך אחריות לאומית, צריך להפסיק עם החרמות ואפשר להקים ממשלה". הרקע למשפט הזה הוא מסרים שנשלחו מטעמו של גנץ לרב פרץ לפיהם אם ייפרד מהאיחוד הלאומי יובטח לו מקום של כבוד בממשלתו.

אגב, גנץ לא היה מתעקש בנושא, אבל גורמים אחרים במפלגתו רצו ליצור את החיץ בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. הרב פרץ שמע וסירב. "לא יעלה על הדעת לפרק את החיבור המוצלח, גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית, עם האיחוד הלאומי", מסר בתשובה. בליכוד מיהרו כמובן להצביע על האירוע ולומר שהרב פרץ סודק את החומה של הבלוק. זו כמובן הייתה צביעות שכן נציגים של מפלגת הליכוד עצמה קיימו שיחות רשמיות יותר ופחות עם אנשי כחול לבן ומקורביהם.

גם יו"ר הימין החדש נפתלי בנט, שנפגש עם ח"כ יועז הנדל, זכה לאמירות דומות והיו מי שתהו האם מדובר בסדק בחומת בלוק הימין. אם תשאלו גורמים מסוימים בליכוד, תשמעו דווקא שהמפלגות החרדיות הן החוליה החלשה בסיפור ובמיוחד יהדות התורה, שכמובן מכחישה מכול וכול. הטענה היא שיהדות התורה מקיימת ערוץ ישיר עם גנץ לאורך כל התקופה.

ש"ס, אגב, לא חשודה בכלל בעניינים הללו. בפגישה שקיימו ביום רביעי אחר הצהריים ראשי מפלגות בלוק הימין טען השר דרעי כי אסור לשבור את הבלוק ולקיים מפגשים של נציגי מפלגות בודדות מול כחול לבן. לראשי המפלגות שטענו שיש לערוך פגישות כאלה, אפילו מתוך צורך שלא להיות מוצגים כסרבנים, הבהיר דרעי שכוחו של הבלוק הוא בעמידה על העיקרון הפשוט שיש שני אנשים שמנהלים משא ומתן בשם כל המפלגות: יריב לוין וזאב אלקין.

ביציאה מהפגישה הזאת המסר היה ברור. מרבית ראשי המפלגות הדהדו אותו גם בכלי התקשורת. בלוק הימין הולך כגוש אחד, לפחות בינתיים. האם זה יחזיק מעמד גם במאני טיים בעוד כמה שבועות? לא בטוח שאף אחד מראשי המפלגות, כולל נתניהו עצמו, יכול להסתכל בעיניים של עמיתיו ולענות על כך בכנות.

"התרחבות טריטוריאלית"

זה אומנם לא נושא מדובר במיוחד במערכת הפוליטית, שעוסקת כל הזמן בפוליטיקה קטנה ופחות בעניינים דרמטיים יותר, אבל כמה ציטוטים מעניינים בריאיון שנתן במהלך חג הסוכות שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן לעמיתי יוני קמפינסקי בערוץ 7, נותנים פרספקטיבה מעניינת על התוכנית, שאיש לא יודע מתי תפורסם וככל שהזמן עובר נראה שזה לא יקרה בשנת 2019.

ההצהרה הראשונה של פרידמן הייתה שתוכנית השלום האמריקנית אינה כוללת שום כוונה לפינוי יהודים מבתיהם, ויש לכך גם הסבר רציונלי מעניין. "לאחר שראיתי את ההתנתקות ופינוי היהודים מאזור עזה, אני לא מאמין שיש תוכנית ריאלית שיכולה לעקור אדם, יהודי או ערבי, מביתו. זה מתכון לאסון ובעזה זה כמעט גרם למלחמת אזרחים. אנחנו סבורים שלא נכון לאלץ אנשים לעזוב את בתיהם. עקירה היא דבר לא אנושי. זה נכשל בשנת 2006 והביא לתגובות שליליות קשות בקרב הישראלים. אני חושב שזו מדיניות כושלת ולא היינו מקדמים דבר כזה", אמר פרידמן.

חשוב לציין בעיקר מה פרידמן לא אמר. גורמים בהתיישבות מבקשים להרים את המסך מעל האמירה "אין עקירות", שבה דבק גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מתחילת קמפיין הסיבוב הראשון של הבחירות.

גורם בהתיישבות אומר ל'בשבע': "כשמדברים על אפס עקירות לא מדברים על אפס נסיגות או על אי החזרת שטחים כאלה ואחרים. גם הצד הישראלי וגם הצד האמריקני מנסים לטשטש את העניין הזה וחשוב שלא ליפול לסמנטיקה הזאת. אף אחד לא מבטיח לישראל שהיא לא תצטרך לוותר על שטחים בתוכנית טראמפ".

דברי הגורם משתלבים היטב עם ציטוטים אחרים של צוות השלום מהעת האחרונה, לפיהם התוכנית תאפשר גם לפלשתינים מה שקרוי בשפה המכובסת "התרחבות טריטוריאלית". הגורם, כמו אחרים בהתיישבות, רואה בכך פתיחת שיח על נסיגות צפויות.

בחזרה לריאיון עם פרידמן. בהתייחס לבנייה בהתיישבות הוא אומר שהממשל לא מגביל את ישראל. "יש לנו דיון ותיאום, אך העובדות מדברות בעד עצמן. לא היינו ביקורתיים בנושא ההתנחלויות בשום אופן. הבענו את עמדותינו בעבר והיינו עקביים בדעות אלו. אבל הדרך הבטוחה ביותר לפתור את כל הסוגיות הללו היא לבנות מתווה ברור ומוסכם שישראל תוכל להתמודד איתו".

האמירה הזאת מעמידה בעיקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו במקום בעייתי, שכן אם האמריקנים לא היו ביקורתיים ולא הערימו קשיים, מדוע לפחות לחלק מבכירי ההתיישבות יש תחושה שמגבילים אותם? בליכוד משיבים על כך בתשובה הקבועה שנתניהו בנה יותר מכל ראש ממשלה אחר מעבר לקו הירוק.

בנוסף לכך, לדברי גורמים אמריקניים ממשלת ישראל תצטרך להגיב לתוכנית באופן מיידי לאחר הצגתה. גם ג'ייסון גרינבלט אמר בפורומים סגורים בעת האחרונה דברים דומים. אלא שכיום לא מתנהל בישראל שיח סביב הנושא, מה גם שאיש לא יודע את הרכבה המלא של התוכנית. נראה שארצות הברית רוצה לצמצם למינימום את זמן הדיון הפנימי על התוכנית, הן בצד הישראלי והן בצד הפלשתיני.

במערכת המדינית בישראל יש מי שמודאגים מהתוכנית הזאת, לא רק בגלל מה שהיא טומנת בחובה אלא מחשש שהנשיא טראמפ גם יבקש מישראל מחוות והיא תתקשה לסרב. טראמפ עשה צעדים רבים לכיוונה של ישראל, במישורים רבים. אלא שכפי שנראה מהתנהלותו בזירה הבינלאומית לא לעולם חוסן.

הגורמים שעוסקים בשיח השוטף עם ארצות הברית יודעים שהנשיא האמריקני אוהב מאוד התחשבנויות ורק תוהים מתי תגיע ההתחשבנות עם ישראל. השאלה הנוספת היא עד כמה תשפיע ההתמודדות לנשיאות על המצב ומה יצטרך טראמפ לעשות. אם יבין שתוכנית המאה לא תתרום לו דבר, ייתכן שפרסומה יידחה שוב ושוב. מנגד, אם יחשוב או שיועציו יחשבו שפרסום התוכנית וניסיונות לקדם אותה עם הצדדים יועילו לקמפיין שלו, אין ספק שנראה כאן לחץ גדול – ולא משנה מי יעמוד בראשות הממשלה. ייתכן, אגב, שעם גנץ יהיה לטראמפ דווקא קשה יותר. הממשל אינו מכיר אותו לעומק ולא יוכל לפרסם תוכנית מיד עם הקמת ממשלה, אלא יצטרך לערוך כמה פגישות היכרות. עם נתניהו יהיה הרבה יותר קל, וגם האפשרות ללחוץ עליו אחרי כל כך הרבה מתנות שקיבל בשביל ישראל גדולה יותר.

כמו המערכת הפוליטית, גם תוכנית המאה נמצאת בהמתנה. לזכות הפוליטיקה הישראלית ייאמר שהסיכויים להקים ממשלה בטווח הזמן הקרוב נראים גבוהים בהרבה מהסיכוי שהתוכנית תתפרסם בחודשים הקרובים.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com