בבית העלמין 'נחלת יצחק' בתל אביב תתקיים היום (שני) אזכרתו של ד"ר יעקב פייטלוביץ' שפעל במשך שנים ארוכות לחיזוק הקשר בין יהודי אתיופיה למסורת ישראל תוך מאבק בפעילות המסיונרים להמרת דתם של בני הקהילה באתיופיה של שנות החמישים.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אחד הדוברים באירוע האזכרה, הרב חנניה בלומרט המכונה 'הקייס הלבן', רב הקהילה בבת ים.
"ד"ר פייטלוביץ' היה יהודי ממוצא פולני. הוא התעניין בשפות שמיות ולימודי מזרחנות בסורבון ושם הכיר את יוסף הלוי שהתחיל את המחקר שעסק גם ביהודי אתיופיה. הלוי היה שם פעם אחת במשך כמה חודשים, אבל באקדמיה פקפקו במחקרים שלו. לא סברו שיתכן שיש יהודים שחומי עור באפריקה. זה היה בסיס להתנגדות האקדמית באירופה והיו שהאשימו אותו בזיוף. פייטלוביץ' שהיה תלמידו קיבל את העניין ויצא למסע בראשית המאה העשרים לאתיופיה דרך הפלגה בספינות, מסע על סוסים וחמורים ועוד כדי להגיע ליהודי אתיופיה. שם לא האמינו שהוא יהודי, לא האמינו שיש יהודי בהיר עור".
מוסיף הרב בלומרט ומציין כי רבים מהקהילה אז, בראשית המאה הקודמת חששו שמא פייטלוביץ' אינו אלא איש מיסיון המתחזה ליהודי "לאחר שחוו מכה רצינית מאוד מפעילות המסיון כמה שנים קודם לכן. המסיונרים התגאו בהצלחה הכבירה שלהם בקרב יהודי אתיופיה והשכנוע שלהם את היהודים שהגיע המשיח".
"פייטלוביץ' היה צריך לשכנע אותם שהוא יהודי. כשהוא הגיע בפעם השנייה אחרי שנתיים הוא כבר קנה את אמונם בעקבות איגרת שמחזקת את רוחם ועליה חתומים רבנים מהעולם. הם איפשרו לו להישאר אצלם תקופה ארוכה שבה הוא חקר את הקהילה. באוסף פייטלוביץ' באוניברסיטת תל אביב יש כתבי יד עתיקים שהוא קיבל מהם. הוא דיבר אמהרית כך שיכול היה לתקשר איתם ולתרגם מהמקור. בספרו 'מסע אל הפלשים' הוא מתעד את מסעו. יש שמות בספרו שאנחנו מזהים כיום את הנכדים שלהם".
בספר מתאר פייטלוביץ' את בקשתם של המתנצרים ממנו שיקבל אותם חזרה לחיק היהדות, כאשר במקביל מגיעים דיווחים מאירופה על כך שהמיסיונרים כבר אינם מצליחים בפעילותם שם כפי שהיה בעבר.
במהלך השיחה עם הרב בלומרט אנחנו מעירים שגם הוא עצמו, כמו פייטלוביץ', יהודי בהיר עור שהתחבר עם קהילת יהודי אתיופיה, למד אמהרית ופועל רבות לשימור המסורת העתיקה של בני הקהילה.
הרב בלומרט חוזר לסיפורו של פייטלוביץ': "אחרי שהאמון נרכש הוא הוציא משם שני תלמידים מפורסמים, הביא אותם לאירופה כדי שיקבלו חינוך יהודי עברי רבני וישמשו מורים ליהודי אתיופיה, והם שהקימו את בתי הספר העבריים הראשונים. מתוך התלמידים אלה הגיעה הקבוצה של התלמידים האתיופים לכפר בתיה בשנות החמישים והם שהכשירו את העליה של שנות השמונים. העליה הייתה רק הקצה האחרון של הפעילות", מדגיש הרב בלומרט ומוסיף כי כאשר הרב הרצוג דן במעמדם של יהודי אתיופיה היה זה על סמך דיווחי פייטלוביץ'.
על מידת ההיכרות של בני העדה כיום עם פועלו של פייטלוביץ' אומר הרב בלומרט כי לצערו "מעט מאוד מכירים, אבל זה חלק מהמציאות שבה הרבה צעירים לא יודעים הרבה על המסורת שלהם. אני עוסק בהנחלת המורשת בקרב צעירי העדה. יהודי אחד סיפר שהוא זוכר כילד שהגיע אדם לבן שדיבר אמהרית. מי שמתעניין בתחום נתקל מיד בדמותו".
ועם זאת לקראת יום השנה לפטירתו של פייטלוביץ' גוברת ההתעניינות בדמותו ופועלו והרב בלומרט מספר: "אני מופתע מעצמת והיקף ההתעניינות. בשנה שעברה עליתי לקבר לבד, ואנשים התחילו לחשוב איך זה שלא נעשה כלום לזכרו עד כה. השנה אנחנו רק שבועיים שלושה עוסקים וכבר חמישה גופי תקשורת מתעניינים בסיפור הזה. ניתן לומר שהשמים הם הגבול לגבי מה שצפוי הלאה. העניין הוצף".
את דבריו חותם הרב בלומרט בתובנה אחת אותה הוא רואה שחשובה ביותר: "הנושא חשוב מאוד כי אחת הטענות המרכזיות לגבי הקהילה האתיופי היא שאנשים חושבים שהסיפור התחיל במבצעי משה ושלמה. העובדה שמדובר במהלך ציוני של מאה שנה יכולה לשנות את היחס לקהילה. זו לא קהילה שפתאום מצאו אותה והרב עובדיה החליט שמדובר ביהודים. מדובר בסיפור ארוך שאנשים מסרו את הנפש עליו".