איש לא זוכר מי היה הסגן של בר כוכבא, ואיש גם לא זוכר מי היה השני לפתח מערכת חשמלית. אז נעים להכיר, השם הוא ווסטינגהאוס, ג'ורג' ווסטינגהאוס. בסרט החדש בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ' (שרלוק הולמס המיתולוגי, דוקטור סטריינג' ועוד), אנחנו נחשפים לדמותו של ווסטינגהאוס בפעם הראשונה.
'המלחמה על הכוח' הוא סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, והוא מבקש להתחקות אחר יריבות ששינתה את העולם. בפינה אחת של הזירה נמצא ידידנו ג'ורג' ווסטינגהאוס, ממציא ידוע ועשיר. בצד שני של הזירה נמצא אחד, תומאס אדיסון שמו, אז איש עני וחסר כול. כיום אתם בוודאי מכירים אותו כממציא הנורה החשמלית.
סרטים רבים עוקבים אחרי ההצלחות של האנשים הגדולים. הייחודיות של הסרט הזה שהוא מדגיש את הכישלונות, את הקשיים, את הנפילות. הוא מציג את הדילמות, את התנגשות הערכים, את ההבנה כי לפעמים צריך לפרוש ולוותר ולפעמים צריך להתעקש ולהתמיד.
אגדה עממית טוענת כי כאשר נשאל תומאס אדיסון מאין היה לו הכוח להמשיך בניסיונות ליצור נורה חשמלית, אחרי שכבר נכשל בכך יותר מאלף פעמים, הוא השיב: "לא נכשלתי. גיליתי אלף דרכים איך לא להמציא נורה". הסרט אומנם לא מצטט את המשפט הזה, אבל הוא לא צריך. הוא פשוט מראה את זה. כישלון אחרי כישלון, הפסד אחרי הפסד, ותומאס אדיסון עדיין על הרגליים, ממשיך להמציא. ממשיך להתקדם.
אדיסון הוא הממציא של מכונות ההקלטה, של הנורה החשמלית, של התמונה הרצה (האב-טיפוס של הסרטים בפרט ותעשיית הקולנוע ככלל), ותרומתו למדע בלתי ניתנת לשיעור. וווסטינגהאוס? אין ספק שהוא תרם תרומה משמעותית לפיתוח המערכת החשמלית, תרומה שעליה זכה בסוף ימיו במדליית אדיסון. ושם התואר אומר הכול.
'המלחמה על הכוח' הוא סרט שמראה שגם בהוליווד הרדודה ותאבת הבצע שמנפיקה קלישאות, זמרים וגיבורי על כל יומיים, יש עדיין מקום לקצת קולנוע אמיתי, יש עדיין כבוד לממציאים הדגולים ששינו את עולמנו, לערכים שהם ייצגו, לחזון, וכמובן לכסף שתביא מכירת הכרטיסים. נכון, זה קצת רדוד, אבל ככה עובד העולם שלנו, או כמו שכתב אדיסון קשישא: "אם אי אפשר למכור את זה, אינני רוצה להמציא את זה".
מלבד העובדה שמדובר בסרט חשוב בגלל גיבורי התרבות שהוא בוחר להציג, הוא גם אינפורמטיבי ומעניין, ובמידה ואתם חובבי הז'אנר או אוהבי היסטוריה וביוגרפיות, סיכוי גדול שאפילו תיהנו ממנו. מבחינה קולנועית הסרט עשוי היטב, השוטים מדויקים, השחזור ההיסטורי מלא חיים והשחקנים מציגים משחק ללא רבב. השורה האחרונה אומנם מפרגנת, אבל היא מדברת רק על הצורה, לא על התוכן. באותה מידה היה אפשר לתאר כך סרטוני הנצחה ביד ושם, או להבדיל סרטון תדמית לרמי לוי. שחקנים טובים וצילום איכותי אומנם תורמים הרבה לסרט, אבל לפעמים זה לא מספיק.
לכאורה, יש בסיפור המקורי הכול וכל שנותר לבמאי הוא ללקק את האצבעות. מה אין שם? ריב מתוקשר, ממציאים גאונים, אנשי עסקים מרושעים, הוצאה להורג, בית משפט, חוקר פרטי, גניבה ועוד ועוד. הכול יש שם, ובכל זאת, התחושה הכללית באולם הקולנוע הייתה שהסרט לא מצליח לקחת את הצעד קדימה הזה, לעשות את המעבר מסרט דוקומנטרי לסרט עלילתי.
'המלחמה על הכוח' עובר ליד כל הנקודות המרכזיות, נוגע בהם בקצרה, אבל לא מצליח לגעת בקהל. לסקרן כן, לעניין כן, לרגש לא. ולפחות כשאני הולך לקולנוע, אני מחפש את המשהו מעבר הזה, וב'מלחמה על הכוח' לא מצאתי אותו.