המאכל הלאומי

אם יהודים אוהבים צ'ולנט ואני לא, זה אומר שאני צריך לעבור גיור לחומרה?

דביר שרייבר , ב' בחשון תש"פ | עודכן: 12:49

של אמא שלי היה יותר טוב. צ'ולנט
של אמא שלי היה יותר טוב. צ'ולנט
צילום: ISTOCK

עכשיו, כשהשעון עבר למצב חורף, הגשם כבר כאן ובכל זאת אני שוכח להגיד בתפילה משיב הרוח ומוריד הגשם, עכשיו הזמן לדבר על הדבר הכי חורפי שכבר מזמן השתלט על חיינו: הצ'ולנט.

הכול התחיל לפני המון שנים בערך, כשיהודי אחד בא אל הרב בעיצומו של יום השבת ואמר לו: רבי, אני רעב.אמר לו הרב: לך אכול בשמחה לחמך ועזוב אותי בשקט עם השטויות שלך, סבבה? אמר היהודי: אבל הרב, אי אפשר לאכול רק לחם. אמר הרב: כל המעלה לחם על שולחנו בשבת מעלה עליו הכתוב כאילו העלה במשקל, שנאמר – "בואי חלה, בואי חלה". אמר היהודי: אשתי לא מרשה לי גלוטן, פחמימות וכל דבר שיש בו טעם. אמר הרב: נו שוין, אז תאכל ירקות מאודים, והמקום ינחם אותך בתוך שאר עגלגלי ישראל. אמר היהודי: רבי, פליז, אפשר לבוא לאכול אצלכם?

הלך הרב הביתה ואמר לאשתו: המצב חמור. מחד גיסא, אין לי כוח שהוא יבוא לבלבל לי את המוח גם בבית. מאידך גיסא, אשתו כנראה לא יודעת לבשל. אמרה הרבנית: מחד גיסא, שיבשל הוא בעצמו. מאידך גיסא בוא, האוכל מתקרר. אמר הרב: מחד גיסא, עוד לא עשינו קידוש. מאידך גיסא איך האוכל מתקרר אם הוא לא היה חם? אמרה הגיסה: למה לא שמתם את האוכל על הפלטה? אמרה הרבנית: גיסתנו, דווקא כן שמתי על הפלטה. אמר הרב: אז למה הוא לא מתחמם? אמרה הרבנית: כי עדיין לא המציאו את החשמל, כאילו?

ישבו הרב, הרבנית והגיסה, אכלו אוכל קר וטיכסו עצה, עד שלפתע קם הרב ואמר: אמנם בשבת אסור לבשל, אבל בערב שבת מותר להטמין! אמרה הרבנית: מה הפשט? אמר הרב: חמין! אמרה הגיסה: מה זה. אמרה הרבנית: צ'ולנט. אמרה הגיסה: כאשר אבדתי, אבדתי.

שנ"צ של שב"ק

מאז ועד היום נוהגים היהודים לענג את השבת בצ'ולנט, ויש הקוראים לו טשולנט, או טשולענט, או טשולעעענעט, או סחינה. צ'ולנט בשבת הוא טקס משפחתי נורא הוד והדר: קודם כל ניגשים אל הפלטה, מניחים את שתי הידיים על המגבת העוטפת את הסיר ומסניפים את הריח (מי שלא לוקח לריאות לא יצא ידי חובה). אחר כך עושים קידוש, נוטלים ידיים, מביאים את הסיר אל השולחן ומסתערים עליו בבחינת כל הקודם זוכה בשרוף מלמטה. אחר כך פותחים את החגורה ושלושה כפתורים בחולצה, נשענים לאחור ומרגישים איך היציקה מתיישבת בבטן והעפעפיים נופלים והעיניים נעצמות וכל עצמותיי תאמרנה שנ"צ של שבת קודש, ראשי תיבות שב"ק – שריר בשר, בובעס, קישקע.

כי צ'ולנט הוא המאכל הכי יהודי. כל היהודים אוהבים צ'ולנט.

חוץ ממני.

אני יכול להבין את אבותינו בגולה, שלא היה להם חשמל אז הם זרקו לסיר מכל הבא ליד והלכו להטמין את האוצר בתנור של האופה, ואז בשבת בבוקר באו וכל אחד היה לוקח את הסיר הלא נכון אבל אף אחד לא שם לב כי לכולם היה בדיוק אותו חמין. להם לא הייתה ברירה. אבל אנחנו, שיכולים לחמם בהיתר מכל טוב הארץ ולהאיץ בחזן של מוסף שיקצר בתפילה כי האוכל נשרף על הפלטה, לא עדיף לנו לטמון את ידינו בצלחת מאשר להטמין את ראשינו בחמין?

הרי מה זה חמין? קצת בשר, תפוחי אדמה, ביצים ופסוליה. וארבעס, אם במקרה נשאר מהשולם זוכר של השבת שעברה. ושמן. ומים. ועוד כמה דברים שהשתיקה יפה להם. זה כל הסיפור. נו, מזה אתם כל כך מתלהבים?

צ'ולנט שצועד עם הזמן

מה שהכי מדהים זה שהצ'ולנט, התערובת הסמיכה והלא ממש ברורה הזאת, הפך פתאום למעדן האולטימטיבי ששום אירוע אינו שלם בלעדיו. איך זה קרה? לא ברור. אבל מקורות יודעי דבר טוענים שלפני כמה שנים ביקר בבני ברק יהודי אחד שיצא לתרבות רעה של סושי, נכנס למעדנייה אחת וביקש לטעום צ'ולנט.

אמר לו בעל המעדנייה: היום יום רביעי, אין צ'ולנט.

פרץ היהודי בבכי ואמר: זה שלושים שנה לא טעמתי טעמו של אוכל יהודי כשר. מתגעגע אני לטעם היידישקייט שהייתה אמי מלעיטה אותי בילדותי!

נכמרו עליו רחמיו של בעל המעדנייה, שישראל אף על פי שחטא עמוק בתוך הקישקע יש בו עדיין לחלוחית של גפילטע, רכן אליו ואמר לו: בוא אלי מחר בערב ואכין לך מהמטעמים אשר אהבת.

למחרת שב היהודי אל המעדנייה, התיישב ליד שולחן הפורמייקה, נטל את הכף בידו, עצם את עיניו בדבקות, טעם מן הצ'ולנט ואמר: של אמא שלי היה יותר טוב.

וקם והלך וחזר לתל אביב וסיפר לכולם שבבני ברק מאכילים אנשים חפים מפשע באוכל שהמשטרה החשאית של הצאר הייתה משתמשת בו כדי לענות מתנגדי משטר ולהוציא מהם הודאות שווא בכוח, ועוד בצלחות נייר חד פעמיות הכי פשוטות שיש. בעל המעדנייה מצדו מצא את עצמו מול שוקת שבורה, כלומר מול סיר מלא באוכל של שבת בעיצומו של יום חמישי. ברגע הראשון הוא חשב לשפוך אותו, אבל אז עלה במוחו רעיון והוא ותלה על הדלת שלט, לאמור: "בואו לטעום שבת כבר ביום חמישי! צ'ולנט במחיר מיוחד! המלאי מוגבל!".

תוך חמש דקות הציפו את המעדנייה תלמידי ישיבה שיצאו להפסקה מהמשמר של ליל שישי, חבורת שבאבניקים שיצאו להפסקה מהמשחק של מכבי וחבורת תיירים ישראלים שבאו לראות כיצד חיים האנשים הפשוטים מעבר להרי החושך של תל אביב. מאז ועד היום אוכלים צ'ולנט – כולם, בכל מקום, בכל יום, חוץ משבת שבה אוכלים ג'חנון. ולא עוד, אלא שבכל אירוע – קידוש, ישיבת עבודה, מפגש חברים, דייט – מביאים סיר מהביל של צ'ולנט עם ערימה של צלחות חד פעמיות, הכי זולות שיש, וכל הנוכחים מוחאים כפיים ומגלגלים עיניים ומלקקים את האצבעות כאילו מי ישמע מה הביאו.

המילה האחרונה היא צ'ולנט שצועד עם הזמן, זאת אומרת צ'ולנט טבעוני עם חיטה במקום בשר, קינואה במקום חיטה ופלסטיק במקום קישקע, שזה בעצם אותו הדבר.

לא מזמן מישהו הסביר לי שחייבים לאכול צ'ולנט, כי הוא מאכל של שבת שמי שאוכל אותו מעיד שהוא מאמין שהקב"ה ברא את העולם בשבעה ימים, לכן אוכלים אותו כל השבוע. מי שלא אוכל צ'ולנט הוא כופר, או גוי, או אני, או שלושתם. בזמן האחרון אנשים כבר לגמרי מתחרפנים, וכל ליל שישי הם מעלים לרשתות החברתיות תמונות שלהם אוכלים צ'ולנט וקוגל וכבד קצוץ ושאר מאכלים שהיחידה לחומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה מזמן הייתה צריכה לשים עליהם יד. או רגל. קרושה. אומרים שגם בתיבת נוח אכלו צ'ולנט. לא פלא שהאריה היה כל כך עצבני.

יאכלו ענווים וישבעו. אחרינו המבול.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com