מסעדה. אילוסטרציה
מסעדה. אילוסטרציהצילום: ISTOCK

למעלה מ-2000 מסעדות יש בתל אביב. חלקן הגדול אינו מחזיק בתעודת כשרות. הנתון היחיד המנחה את בעלי העסקים בתל אביב הוא אחד: להגיש אוכל טעים.

כל השאר לא רלוונטי. מדוע זה הכלל היחיד המנחה אותם? משום שזה מה שהצרכנים המקומיים דורשים. דורשים – ומקבלים.

בקרית גת ישנה מסעדה כשרה. כשרה למהדרין ליתר דיוק. היא קיבלה כשרות מהדרין לא משום שהיא נבחרה בהגרלה מוקדמת על ידי המועצה המקומית או על ידי מועצת הרבנות הראשית. היא כשרה למהדרין משום שהיא ביקשה בטרם הוקמה להיות כזו ולהחיל על עצמה את חוקי הפורמט המקובלים. מדוע היא ביקשה זאת? משום שהצרכנים המקומיים ביקשו זאת. ביקשו – וקיבלו.

אבל היה מי שהקים קול זעקה ב'כאן 11' על האפליה והגזענות השוררים לדבריו במקום. הרקע: רבה האשכנזי של העיר הרב משה הבלין דרש להבטיח שהעובדים במקום, יוצאי אתיופיה, האמונים על הגשת האוכל המבושל והכנתו המוקדמת – הינם יהודים על פי ההלכה. דרישתו נומקה בכך שאלו חוקי הפורמט לקבלת כשרות מהדרין במקום.

אך יצאו הדברים מפי הרב הבלין ותהום כל העיר. תחת הכותרת "גזענות בכשרות" הוקע הרב הבלין על עמוד הקלון כמי שמקדש את הגזענות על עובדים חלשים שרק ביקשו להביא טרף לעולליהם. העובדה שמדובר ביוצאי אתיופיה רק העצימה את החיבוק התקשורתי.

לא ניכנס לשאלות ההלכתיות סביב סוגיית בישול עכו"ם אבל קשה להשתחרר מהרושם ששוב מדובר במקרה קלאסי של רכיבה על הגל החילוני המבקש לשנות סדרי עולם בכל הנוגע ליהדותה של המדינה ובחסות המשבר הפוליטי האופף אותנו בשנה האחרונה.

כי אין שום קשר בין עובדת מסורה העושה עבודתה נאמנה לבין הכרעה בשאלות הלכתיות הנוגעות לכשרותה של המסעדה לטובת הצרכנים המסורתיים הפוקדים אותה, ורק אותה, רק בשל תעודת הכשרות המתנוססת על שעריה.

הפופוליזם המריר הזה פרץ כבר בשבוע שעבר בפרשת הרב פירר. עובדיו ומתנדביו ביקשו להרים אירוע התרמה לאגודת עזרה למרפא בראשותה הוא עומד בקרב הציבור הכללי ולשם כך הם גייסו אמנים מהשורה הראשונה תוך ניסיון להקפיד על גדרי ההלכה בשל נוכחותו של הרב פירר במקום. תל אביב לא נשארה אדישה. סערת ההדרה לא איחרה מלבוא.

הגיע הזמן לשים סוף לפופוליזם הזה ולכבד את חוקי הפורמט. אפשר להתווכח האם לקבל את ההלכה היהודית או לא; האם להחילה על המרחב הציבורי והפרטי ועד כמה. אלו וויכוחים המאפיינים את הזירה הפוליטית שלנו לאורך שנים ובתקופה הנוכחית ביתר שאת. אולם כל עוד היא קיימת היכן שהיא קיימת במדינת ישראל – יש להקשיב ולהכפיף ראש לאלה האמונים על גיבושה ויישומה בשטח.

כל עוד רופאים יכריעו בענייני רפואה, רבנים יכריעו בענייני הלכה. כל השאר פשוט לא רלוונטי.