התחלה/ בני ברק, השלישי מבין ארבעה ילדים במשפחה דתית לאומית. "גדלנו בבית ציוני דתי. עכשיו אולי היו קוראים לזה 'דתיים לייט', אבל אז כולם היו לייט. היום שתי אחיותיי הן חרדיות ואחי ואני סרוגים".
אבא/ שמואל לובר ז"ל, נפטר לפני ארבע שנים. עבד כמפקח על עובדים סוציאליים במשרד הרווחה. "אבא היה בן להורים דתיים שעלו מאוקראינה והדתי היחיד מבין אחיו. כעובד סוציאלי עסק בהתחלה בשיקום אסירים ומאוחר יותר תחומו היה סיוע למשפחות הרוסות. בעבודתו הוא היה אדם יסודי, מקצועי ואוהב. בעל ניחוח ציוני חזק כמו כל משפחתו".
אמא/ מרים ז"ל, הלכה לעולמה לפני שנה. "בת למשפחה ירושלמית שורשית, אשת חינוך דגולה. כשגרנו בבני ברק היא הייתה מורה בפרדס כץ. חלק מהבוגרים שלה היו ממשפחות פשע, לשם הוביל האופי הבעייתי של השכונה. אבל היא הייתה מורה נערצת וחזקה שידעה ללמד יהדות ולחבר אליה את התלמידים. אבא שלי צחק שאת מי שהיא מלמדת, הוא מאוחר יותר משקם".
פוטנציאל גלום/ בכיתה א' החל את לימודיו בבית הספר 'רזי לי' – מוסד חרדי שפתח את שעריו לתלמידים דתיים לאומיים. "הייתי תלמיד שלא מימש את הפוטנציאל שהיה לו. הייתה הסכמה על המשפט הזה במקרה שלי. העיקר שהפוטנציאל היה, אז מה אם הוא גלום".
חולם להיות רב/ עם סיום בית הספר היסודי הגיע לישיבה התיכונית שעלבים. "הייתי חניך שרוף בעזרא וזאת הייתה ישיבה של אנשי התנועה. שעלבים הייתה אז הישיבה של הילדים היותר דוסים, והחלום שלי מגיל קטן היה להיות רב, כך שעל פניו זה היה המקום בשבילי".
הבנה משותפת/ "המסגרת בישיבה התיכונית לא התאימה לי. הציונים היו טובים, אבל השיעורים והמשמעת לא היו בשבילי. היינו יוצאים הביתה אחת לשלושה שבועות, אסור היה לצאת בערב או לקרוא דברים מסוימים בפנימייה. בסוף כיתה י"א הגעתי להבנה משותפת עם ראש הישיבה שכדאי למצוא מקום אחר".
בחור ישיבה/ "הגעתי למרכז הרב בגיל של כיתה י"ב, והיה נהדר. נהניתי והצלחתי מהלימוד בשיעור א', כשאף אחד לא בודק מתי אני יוצא מהישיבה, מה אני קורא בחדר או עושה בשעות הפנאי. למדתי בישיבה 11 שנים, שבמהלכן הוסמכתי לרבנות במבחנים וכן קיבלתי הסמכה מר' אברום שפירא".
גיוס מוקדם/ בשיעור ב' התגייס לתותחנים. "הייתה לי חברה מימיי כמדריך בעזרא. הדרכנו יחד ונבנה בינינו קשר טוב. רציתי להיות אחרי צבא כדי שנוכל להתחתן ולהמשיך הלאה בחלום שלי להיות רב. היה לי טוב בצבא ואפילו הצטערתי שלא המשכתי לקצונה, אבל חלום הרבנות חיכה לי".
החצי השני/ מיד אחרי הצבא התחתן עם תחיה, ויחד הם עברו לגור בירושלים, סמוך למרכז הרב. "חיינו באווירה מאוד אידיאליסטית. הרבה אנשים מסביבנו הלכו להיות רבני ערים ושכונות, וכולנו רצינו להאיר את כל העולם באור תורה ובדרך הרב קוק. יחד עם לימודי הרבנות התחלתי להדריך בסמינריונים להעמקת יהדות שיועדו לתלמידי בתי ספר".
יוצאים מהחומות/ אחרי שנתיים בירושלים הם עברו לגור בבית אל. "המשכתי אז ללמוד בישיבה. בשנים הראשונות עוד לא רצתי לערימות האידיאלים שחיכו לי בחוץ. אחרי שנותיי בישיבה הגעתי להבנה שזה הזמן לעבור לעשייה. הגעתי להיות ראש מחלקת הדרכה בבני עקיבא. בתפקידי היינו בחשיבה מתמדת איך לחבר ולהנגיש את הרוח שקיבלנו בישיבה לבני הנוער ולעולם שבחוץ".
הצגת בכורה/ "לא היה לי שום חלום או חשיבה על משחק. ההצגה היחידה שהייתי בה באותם ימים הייתה 'חנהל'ה ושמלת השבת' כשהייתי בגן. בעבודה קיבלנו הרבה הזמנות להצגות. יום אחד הייתה הזמנה להצגה 'שד קטן' של דודו דותן, וכל הזמן אמרו לי שאני דומה לו. הזמנתי את תחיה והלכנו לראות במי מדובר".
מתאהב בבמה/ "צפיתי בהצגה של דותן והתאהבתי. פתאום העולם הזה מאד משך אותי. זו הייתה התקופה של פתיחת לימודי משחק בבית הספר 'מעלה' וחשבתי שזה יוכל לשפר את כישורי הרבנות שלי. ראיתי בעצמי רב לא רק של ספרים והלכות אלא כזה שיודע להופיע בשיעורים מעניינים, לא שאנשים יבואו לישון בשיחות שלי".
סטודנט למשחק/ "הגעתי למבחני הכניסה של בית הספר 'מעלה'. הם היו בכתב ונכשלתי בכולם. השאלות היו 'איזה מחזה ראית לאחרונה?', 'תאר שחקן שאתה מכיר', ואני לא הכרתי שום הצגות ושחקנים, גם קולנוע לא היה חלק מעולמי הישיבתי. אבל קיבלו את כולם בסוף, וכך גם אותי".
המורה שולי/ בשנה הראשונה ב'מעלה' הוא למד בכיתה של שולי רנד ואף השתתף באחד ממחזותיו. "בשנה ב' הייתה משימה לכתוב מחזה. העברתי אז הרצאות בהרבה מקומות ובסמינריונים, ובהרצאות העליתי הצגת יחיד בשם 'תלוש' על נער שחוזר בשאלה. הגשתי את ההצגה הזאת לשולי, ואחרי כמה הערות ותיקונים היא הפכה למחזה עם צוות, תאורה ובימוי נכון".
מגיע לחודש/ "המסלול היה שלוש שנים, אבל אני חשבתי לקבל משם כלים במשך חודש ולהיעלם. עדיין לא חשבתי שתהיה לי נגיעה של ממש בעולם המשחק. אבל אהבתי את המקום ואת העשייה בו ונשארתי לכל מסלול הלימודים ב'מעלה'".
הופך לתיאטרון/ "את 'תלוש' אני עוד מציג עד היום, היא עלתה על הבמה כ-1,500 פעמים להערכתי. אחרי זה כתבתי עוד שתי הצגות, אחת מהן לילדים. במאי שעבד איתי אמר: 'אחרי שלוש הצגות יש לך כבר תיאטרון'. גדי ויסברט שכתב איתי את הצגת הילדים הציע את השם אספקלריא".
מהישיבה לאולם המחזות/ בימי הקמת התיאטרון עבד לובר כר"מ בעלי ובמעלה לבונה, אך עם התקדמות ההצגות עזב את בתי המדרש. "עזבתי את עולם הרבנות והשקעתי רק בתיאטרון. בעיניי זה היה התרגום של התורה ליצירה. אני קורא למה שעברתי 'תאונת תיאטרון', דבר שבמקרה הגעתי אליו ומאז אני שם".
בית ספר אספקלריא/ שנה אחרי שהחלה פעילות התיאטרון הוקם גם בית הספר אספקלריא. "לימודי המשחק בבית הספר 'מעלה' נסגרו, ופנו אליי לא מעט אנשים שחיפשו כתובת ללמוד בה, אז פתחנו את בית הספר שלנו. היום יש לנו קבוצות לבנים ולבנות, ובית מדרש משותף לחילונים ודתיים שלומדים יחד ומהלימוד מעלים הצגות. יש אפילו סניף בטורונטו קנדה".
מחפשים בית/ כיום יושב התיאטרון בגבעת שאול, אך השאיפה היא להגיע לבית קבע. "היום אנחנו נעים ונדים קצת, יש לנו אולם קטן להצגות אבל רוב המחזות מועלים במקומות אחרים. המיזם העיקרי שאנחנו עובדים עליו זה בית קבע לאספקלריא בבית הרופא ברחוב הנביאים בירושלים. לצורך כך אפילו נהייתי קצת שנורר, יוצא לפגישות גם בחו"ל כדי לגייס תומכים".
הכרה מהמדינה/ לפני שלוש שנים קיבל תיאטרון אספקלריא הכרה מהמדינה כתיאטרון רפרטוארי. "הדת עדיין נחשבת אצלם כאויבת של היצירה, אבל זה לא נכון. הרמה המקצועית של אדם דתי לא צריכה ליפול מזו של אף שחקן או אומן שלא שומר תורה. ההכרה שקיבלנו היא הכי גבוהה שתיאטרון יכול לקבל. מלבד המשמעות התקציבית של ההכרה הזאת, היא גם שמה אותנו בשורה אחת עם הבימה, בית לסין, החאן וכדומה".
שינוי חברתי/ "היום אנחנו מעלים שש או שבע הצגות מדי שנה, יש לנו מגוון קבוצות שלומדות במסלולים שונים ושישה תקנים לבנות שירות שלוקחות חלק בפעילות שלנו. זה חלק מהשינוי שעובר הציבור הדתי. יש הבנה שתרבות זה צורך, ובילוי זה לא מלשון בליה אלא דבר חשוב".
מנה עיקרית/ "בציבור הדתי-לאומי עדיין רואים בתרבות וביצירה סוג של קינוח ודבר לא ממש חשוב. אני רואה בזה מטרה עליונה. יש לאומנות יכולות מדהימות והיא צורך חשוב, לאט לאט יש יותר התעוררות אבל אנחנו רחוקים מהיעד. אני חושב שזו המנה העיקרית".
אם זה לא היה המסלול/ "הייתי ממשיך בעולם הרבנות, והיום כנראה הייתי מלמד בישיבה או רב יישוב".
במגרש האישי
בוקר טוב/ "תפילה בשש בבוקר, מיד אחריה ברבע לשבע בבוקר רץ חמישה או שישה קילומטרים על הליכון תוך צפייה בסדרות, סרטים או הצגות. אחרי האימון נוסע למשרד בירושלים".
השבת שלי/ "זמן שמוקדש נטו למשפחה. אם להודות על האמת - רוב הרעיונות להצגות עלו לי בשבת, כמעט כל הצגה של אספקלריא עלתה לי לראש במהלך יום המנוחה ולצערי בזמן התפילה. ככה שמתנתקים מהיומיום ויש פנאי ורוגע קל יותר להעלות רעיונות".
פלייליסט/ "שירי ילדותי, שירים עבריים ישנים בעיקר. אני איש של מוזיקת 'ארבע אחרי הצהריים'".
דמויות מופת/ "הרב קוק".
מפחיד אותי/ "רוע מכל הסוגים".
משאלה/ "תרבות יהודית".
כשאהיה גדול/ "אתענג על המתחרים הרבים שקמו לתיאטרון אספקלריא".
לתגובות: shilofr@gmail.com