לכבוד בת המצווה של טלי נסענו לכותל והיא הדריכה אותנו בעיר דוד, בבת המצווה של חגית הייתה סדנה לשזירת פרחים, והמסיבה של גילי הייתה באולם מפואר כל כך שבטוח שההורים שלי לא יוכלו להרשות לעצמם. אז מה יהיה בבת המצווה שלי?
בדרך לסבתא ניסיתי לעבור על כל הרעיונות והאפשרויות, ולא מצאתי כלום. נכנסתי מלאת הרהורים ומחשבות לבית האבות שבו גרה סבתא, וכמעט חלפתי על פניה בלובי בלי לשים לב שהיא יושבת שם עם חבורה של קשישות, ולא בחדרה.
כשסבתא שאלה אותי בחיוך לאן אני ממהרת, סיפרתי לה על הלבטים שלי. "לי לא חגגו בת מצווה מעולם", התערבה הקשישה שישבה ליד סבתא, "בוודאי שלא, טולי, לא נהגו לחגוג בת מצווה בדור שלנו", ענתה לה זו עם השמלה הפרחונית שישבה מולה. "מה באמת נהוג לעשות היום במסיבות בת מצווה?", שאלה אותי סבתא, ואני התחלתי לספר לה ולחברות שלה על מסיבות בת המצווה של הבנות בכיתה. הן הקשיבו והעירו הערות, ואז כל אחת מהן הציעה לי מה כדאי שיהיה במסיבה שלי.
מההצעות שלהן הבנתי מה בעצם כל אחת מהן, שלא חגגה בת מצווה, הייתה מאחלת לעצמה: "שיגישו את מנת העוף עם אורז וצימוקים כמו שמגישים אצלנו בחדר האוכל בימי רביעי", הציעה אחת, "אולי תזמיני את האומנית שמעבירה פה חוגי אומנות. יש לנו כאן חדר קרמיקה, היית מאמינה? אפשר להכין כלים אמיתיים, כוסות וצלחות! זו מזכרת נהדרת לבת מצווה", הוסיפה אחרת. "זוכרות את הסיור שעשו לנו כאן, ממש סביב בית האבות?", אמרה הפרחונית ופנתה אליי, "מתברר שהיה פה כפר יהודי עוד בימי בית שני. מצאו שרידים שלו ממש לא הרחק מהחנייה של בית האבות". ההצעות שלהן גרמו לי לחייך. קיוויתי לקבל עצה מסבתא, ובמקום זה קיבלתי מקהלה של נשים שכל אחת מדמיינת לעצמה את המסיבה שלא תהיה לה...
"סבתא", פניתי אל סבתא שלי בזמן שצעדנו יחד לכיוון החדר שלה, "מה את חושבת שצריך להיות בבת המצווה שלי?". סבתא חייכה אליי ונאנחה. "את יודעת, אני זקנה. כרגע אני רק מאחלת לעצמי שאצליח להשתתף איתך בחגיגה. כבר לא כל כך קל לי לנסוע לאירועים המשפחתיים", היא אמרה וראיתי שהיא מחפשת בעיניים שלי הבנה. "מה, סבתא, יש מצב שלא תגיעי למסיבת בת המצווה שלי?!", שאלתי כמעט בצעקה, שמיד אחרי שיצאה לי מהפה הצטערתי עליה. סבתא השפילה מבט. "ברור שאעשה מאמץ, את יודעת, אבל אירועים כאלה כל כך מעייפים אותי". את שאר הדרך לחדר עשינו בשתיקה. נעצתי מבט בגנים היפים של בית האבות. כל כך משקיעים פה בגינון. לא פלא שטוב לסבתא פה ושהיא לא מתגעגעת לדירה הקטנה שלה בשכונה. יש לה פה חברות, חוגים וחדר אוכל רחב ידיים, כמעט כמו אולם של חתונות.
באותו רגע הרמתי אליה מבט: "סבתא, אם – אולי - אחגוג את בת המצווה שלי פה, עם סדנת קרמיקה, סיור בסביבה ומנה יפה של עוף עם אורז וצימוקים, תבואי?", סבתא הרימה אליי מבט, ודמעות החלו להיקוות בזוויות של העיניים שלה. נפרדנו בחיבוק. מעניין איך היא תרגיש כשהיא תגלה שהחלטתי שבמקום לחגוג בת מצווה לעצמי, אנצל את האירוע כדי לערוך מסיבת בת מצווה לכל הקשישות שלא חגגו להן... אני רק מקווה שאבא ואמא יסכימו.