חשיפת הלחץ שהופעל באמצעים שונים, חלקם ספק חוקיים, על ניר חפץ, עד המדינה בתיק 4000 ומי שהיה מקורבו של ראש הממשלה, העלתה אל פני השטח שאלות קשות הן באשר לחקירת פרשיות נתניהו ותגבור המוטיבציה להשיג ראיות בכל מחיר והן לגבי מצבם של נחקרים אחרים שנמצאים באותה סיטואציה.
יהודה עמרני, מנכ"ל התנועה למשילות ודמוקרטיה, מסביר את הבעיה הבסיסית בלחץ על נחקרים תוך שימוש בסגנונות חקירה שאינם, בלשון המעטה, חוקיים. "במשפט הפלילי צריך לדעת שלא כל אמצעי לשם הגעה לחקר האמת הוא כשר ומותר. לאדם יש זכויות שחובה לשמור עליהן גם במחיר שהוא יישלח לחופשי ולא נצליח למצוא את העבריין. היועץ יצטרך לבחון האם הסתירות של חפץ מזהמות את העדות כולה ואולי הוא ייאלץ לוותר לחלוטין על כל מה שנמסר על ידו".
עמרני מצביע על הכשל בכל השדרה שקשורה לתיק, מהחוקרים ועד היועץ המשפטי לממשלה: "הפעולות שנעשו שאותן לא ניתן לפרסם צריכות לזעזע כל אזרח. מטריד יותר שפעולות כאלה נעשו בתיק חשוב ביותר שמלווים אותו בכירי החוקרים וצמרת פרקליטות המדינה ואף היועץ המשפטי לממשלה עצמו. כשאנשים מבקרים ומפקחים על עצמם, כשהם דוחים כל ביקורת וקריאה לשינוי ועושים מניפולציות של קץ הדמוקרטיה, לא פלא שהם מתרגלים להשתמש בכוח הבלתי מוגבל שלהם ומנצלים אותו לרעה".
פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, לא יכול להסתיר את העובדה שמבחינתו עליית הסיפור לכותרות משמעותית במיוחד. "אני שמח שהסיפור נחשף, כי הדבר הזה מתרחש יום יום בתחנות המשטרה – כאשר חשודים ונאשמים שאינם ידועים כמו ניר חפץ עוברים חקירות שבהן לא נשמרות הזכויות הכי מינימליות של הנחקרים והחשודים בישראל".
אז לא הופתעת.
"זה לא מפתיע כלל. כל מי שמיתמם ותוהה 'איך זה קרה לנו', הצעתי לו היא לקרוא את דו"חות הסנגוריה הציבורית, את העבודות שאנחנו עושים בקליניקות אצלנו כמעט 20 שנה על הלא מיוצגים – ולהבין שזו שגרה".
"מה שבכל זאת הפתיע אותי", הוא ממשיך, "זו התעוזה לעשות פעולות כאלה בתיק כה רגיש. היה ברור שזה תיק שכל צעד בו ייבדק בשבע עיניים, שיבחנו לעומק כל דבר, שאין בו מקום לטעויות טכניות. אבל החוקרים העזו לעשות דבר כזה. הטריק החקירתי הוא פחות הבעיה, אלא התשישות והעובדה שהנחקר עייף ואומר שהוא לא יכול. העובדה שבתיק כזה החוקרים נקטו בצעד שהוא לא חוקי ואסור על פי הפסיקה, מלמדת על יהירות של גופי חקירה שלא הייתי מצפה לה".
חשוב לפרופ' אלבשן להדגיש: "אני אומנם עצוב בשביל הנחקר הספציפי, אבל שמח שמתוך המקרה הזה אנשים יבינו שאם עשו כך לניר חפץ, אפשר רק לדמיין מה קורה אצל נחקרים שאין להם ייצוג ופה ואף כתב כמו עמית סגל לא מתעניין בהם".
פרי העץ המורעל
אחת הטענות שנטענו לגבי חקירתו של חפץ היא שהיועץ המשפטי לממשלה לא היה מודע לאמצעי הלחץ ה"פחות חוקיים". עמרני מבהיר שזה תירוץ לא קביל. "תיק 4000 וכל חקירות ראש הממשלה לוו מתחילת הדרך על ידי היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ובכירי הפרקליטות. הם פעלו יד ביד עם הדרגים הכי גבוהים בתחום החקירות במשטרה. לכן האחריות לשערוריות שבחקירה הזאת מוטלת על כתפיהם. אנחנו לא מדברים רק על פעולות חקירה אסורות ופסולות, אלא גם על ההסתרה של בכירי הפרקליטות שהבינו כנראה שאם הדבר יתגלה הוא יעמיד אותם במבוכה ואת חומרי החקירה בשאלת קבילות קשה, ולכן הם הסתירו זאת מהיועץ המשפטי לממשלה".
לדבריו, המערכת לא יכולה לבדוק את עצמה ולהפיק לקחים לגבי אנשיה. "הבדיקה הכוללת צריכה להיעשות מבחוץ. צריך לשים סוף לימים שבהם בדיקות כשלי המערכת הזאת נסגרים בינה לבין עצמה. מנדלבליט חייב להבין שמדובר בכשל אישי ומערכתי מהדרגה החמורה ביותר. עד כה היועץ הדף כל ביקורת, אני לא זוכר פעם אחת שהיועץ הגיב לביקורת ואמר: צודקים, סליחה, טעינו, מתקנים. אפילו ביחס להצעות חקיקה שביקשו להסדיר את סמכויות המערכת ולהשוות אותן לנהוג בעולם, מנדלבליט יצא בתגובות פבלוביות כאילו כדי להגן על שלטון החוק. לא היה בדל של הסכמה ושיתוף פעולה מצידו, בטח לא רצון לשמוע ולהפנים ביקורת. עכשיו כולם רואים מה קורה לשלטון חוק שבנוי ככה ועד היכן הוא יכול להידרדר", מוסיף עמרני.
פרופ' אלבשן מציין כי "הייתה פה שורה של כשלים, כשכל זה מצטרף לעובדה שליאת בן ארי יצאה לחופשה בזמן השימוע. מדובר בתיקים נפיצים מבחינה פוליטית והיית מצפה שייזהרו מאוד. זו בעיה, כי לא בטוח שאנשים מבינים את המשמעות הפוליטית-ציבורית של התיקים האלה, שכרוכה בהם התערבות ברצון הבוחר שהוא אחת התשתיות המרכזיות של הדמוקרטיה".
אז מה אפשר לעשות? יהודה עמרני אומר כי "כצעד ראשון, כבר היום הממשלה צריכה למנות ועדת בדיקה מיוחדת שתחקור את גורמי האכיפה ותבחן את הפרשה בצורה יסודית ובלתי תלויה. בטווח הארוך יצטרכו להכניס שינויים מהותיים בחקיקה להסדרת הכשלים". פרופ' אלבשן מרחיב על אותם שינויים מהותיים בחוק – ומתייחס לדוקטרינת פרי העץ המורעל, מונח משפטי לפיו ראיה שהושגה באופן לא חוקי איננה קבילה.
"בארץ אין לנו את 'פירות העץ המורעל'. הארגונים שמייצגים את העניים תמיד ביקשו את הכלי הזה, שנותן סנקציה: מה שהשגת בחקירה שעוברת על החוק, לא תוכל להשתמש בו. זה משהו חריף שמסייע למנוע אלימות משטרתית וחקירתית. צריך לזכור שמדובר ברגע קשה לאדם שמואשם בעבירה פלילית ועומד מול מערכת מאוד חזקה שמטבעה מנסה לשבור את הנחקר בכל דרך חוקית, ואם גם זה נפרץ אז מצבו של האדם בחקירה גרוע ביותר. הפסיקה לא קיבלה את התאוריה הזאת, ובניגוד לארצות הברית לא אימצו את 'פירות העץ המורעל'. ברור שהחקירות בהרבה מאוד מובנים אינן חוקיות, אבל בית המשפט יכול לבוא ולומר שישתמשו בחומרים מהחקירה", מסביר אלבשן.
אז אילו כלים יש בידי נחקר לערער על מידע שהוצא ממנו באמצעים בלתי חוקיים?
"אפשר ללכת להגיש תלונה במח"ש, להגיש קובלנה פלילית, לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולעתור לבג"ץ נגד שיקול דעתו של היועץ. אבל זה לא באמת יפריע לניהול הפלילי של התיק. אני רוצה לקוות שבעקבות הסיפור הזה יהיו מספיק פוליטיקאים שירצו להוביל את הלכת 'פירות העץ המורעל' ליישום גם בישראל. ואז, אם באמת הפרו את הזכויות שלך, שם תסתיים החקירה. אני אומר את זה כמי שליווה חקירות של האנשים הכי שקופים שיש. אדם כזה שנכנס לחקירה בתחנת המשטרה הוא אפילו לא שקוף והזכויות שלו ממנו והלאה. הלוואי שזה ישתנה".
וייתכן שיש תקווה בעניין הזה. ח"כ גדעון סער הודיע השבוע כי יגיש לכנסת הצעת חוק לפיה שופט יוכל לפסול ראיות שהושגו באיום. "צדק צריך להיעשות בהליך הוגן", הבהיר סער. השאלה היא אם גם ברשויות אכיפת החוק מקבלים את דבריו.
*** העדות הבעייתית ***
הסתירות הקשות בעדויות של מקורבו ודוברו לשעבר של ראש הממשלה, ניר חפץ, לאחר שחתם על הסכם עד המדינה נחשפו על ידי העיתונאי עמית סגל בחדשות 12.
"אני כבר מתבלבל לי מה אני זוכר מהחקירה ומה אני באמת זוכר, זה מתערבב", אמר חפץ בחקירתו יום אחרי שחתם. בהזדמנות אחרת ציין: "זיכרון זה לא הצד החזק שלי. אני חלש בטווח ארוך, אני אזכור עכשיו הרבה אבל עוד חצי שנה אשכח". חפץ היה עצור במשך 15 ימים רצופים, ולפי המידע שנחשף הופעל עליו לחץ כדי לגרום לו להיזכר בכל מה ששכח ולחתום על ההסכם. על פי הפרסום נאמר לחפץ כי "תיפול עליו פצצה" שעלולה לפגוע במשפחתו אם לא ידבר.
כך לדוגמה, הבטיח עד המדינה לאחר שחתם על ההסכם שביכולתו לקשור את נתניהו לאישור עסקת בזק-יס על ידי תיאור פגישה משולשת בינו ובין נתניהו ואלוביץ' סמוך לבחירות. אלא שמבדיקה התברר כי כלל לא התנהל מפגש בין השלושה בתקופת הבחירות.
חמישה חודשים אחרי חקירתו, כשמתברר שהגרסה שמסר איננה נכונה, חפץ מוזמן שוב בניסיון לתקן את גרסתו, אבל לפי החשיפה מסתבך עוד יותר. החוקרים מוציאים אותו מהחדר, וכשהם חוזרים הוא באופן מפתיע נזכיר מיד בתאריך שנכנס אל תוך כתב החשדות.
על פי הדיווח בחדשות 12 בעיות הזיכרון של חפץ נמשכו גם כאשר מדובר על פיטורי מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר, פיטורים שלפי כתב החשדות נעשו בלחצו של אלוביץ'. "אלוביץ' לא שלח אותי לדבר על זה עם ביבי", אמר עד המדינה. "מעולם לא דיברתי עם ביבי על הפיטורים של ברגר, לא לפני ולא אחרי. לעולם לא. למיטב ידיעתי הוא פוטר כי הייתה לו אפס תקשורת עם ראש הממשלה".
למחרת חפץ דווקא זכר היטב את הסיפור.
חוקר: "אתמול אמרת שלא דיברת עם ביבי על פיטורי ברגר, ואילו כיום אתה מציין שכן דיברת איתו. תסביר את הפער בבקשה".
חפץ: "תוך, תוך כדי ה... החקירה, עכשיו באחת השאלות שאתם שאלתם אותי זה הבליח לי בזיכרון, אבל... אבל הבליח כזיכרון כללי".
אירוע דומה התרחש כשנשאלה השאלה האם חפץ נשלח בידי נתניהו להורות למנכ"ל משרד התקשורת להאט את קצב ירידת המחירים של בזק, דבר שיעזור לאלוביץ'. "אני לא זוכר מפגש שבו אמרתי לו להאט קצב. לא זוכר. אין סיכוי שאני אזכור". למחרת הוא מעיד אחרת לגמרי ומספר על הפגישות.
החשיפה עוררה גל של ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, אך הם הדפו אותה בכל דרך והתנערו מההאשמה. הם אף התעמתו עם שר המשפטים שטען שבחקירה נעשו צעדים בלתי חוקיים ויצאו נגד השר הממונה עליהם במתקפה חזיתית.