שתי תכונות הן בדמותה של רחל – הוויתור וכוח התפילה. ברחל הייתה היכולת לוותר על הכול למען הזולת. סיפור הוויתור שלה על אהבת חייה ומסירתו לאחותה הוא פלא.
סיפר רבי שלמה קרליבך שבשבוע הבא יום הזיכרון לפטירתו על דברי האדמו"ר מפייסצנה שבשוע שעבר ציינו את יום הזיכרון לפטירתו, שבבלהות האיומות ביותר של השואה הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר. היכולת המופלאה הזו לעשות למען הזולת בכל מצב קשורה לאורה של רחל אמנו.
כדי להידבק באורה של רחל אציע לדמיין את העולם מתנהל בלעדיי. שלוש פעמים ביום יהודים אומרים 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' ובאחד מפירושי הכוונות נאמר שיש לכוון שה' הוא האחד היחיד שקיים בעוד אני עצמי איני. למרות הרכוש ואני, למרות כל עצמיותי וכל מאודי אני מדמיין את העולם בלעדי ומוסר את הכול לה'.
הוויתור על הכול למען מישהו אחר מחבר אותנו לדמותו של אברהם אבינו שאחרי מלחמת ארבעת המלכים והחמישה הוצע לו לקחת כל שיחפוץ ובלבד שישיב את השבויים. אברהם נמצא באותה העת במעמד של גיבור אדיר אבל הוא אינו לוקח דבר, מחוט ועד שרוך נעל, הוא נותן הכול.
אורה של רחל אמנו, אור הוויתור על הכול, והיכולת לראות את העולם בלעדיי הוא אחד הכלים המגשרים בין הרצוי למצוי שביניהן מרחק עצום וכישלונות רבים. הכישלון הוא מר מאוד מהמקום שבו אני חש שאני הוא שנכשל, אני הוא שאינו בסדר, אבל אם האור של רחל אמנו נוגע בנו הרי שאנחנו יכולים לדמיין את העולם בלעדינו, אנחנו לא הנושא המרכזי, ומתוך כך אנחנו עושים טוב לאחר. מתוך כך קל לקום מהכישלון.
תכונה שניה של רחל אמנו היא תכונת התפילה. הפסוק המפורסם הוא 'קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה'. על פי הנביא היא עומדת דורות בתפילה כשהיא רואה את החושך הגדול אצל בניה והיא מתפללת לגאולתם. התפילה מגשרת גם היא בין המצוי לרצוי.
האף מסמל חרון אף, קוצר רוח וכעס, אבל גם את הסבלנות, ארך אפיים, ואנו מקווים לגלות אף ארוך, סבלנות המתנה איפוק אמונה ותקווה שהם כולם גלומים בתפילה.