עוזרו ודוברו של הרב אלימלך פירר, מנחם גשייד, מספר בראיון לערוץ 7 על סדר יומו הבלתי נתפס של הרב מזה ארבעים שנה.
16 עד 18 שעות מדי יום בהן הרב מייעץ ומסייע לעשרות מטופלים המבקשים עוגן שימנע מהם את תחושת חוסר האונים אל מול המחלה בה לקו.
גשייד מספר כי הרב פירר מטיס בשעת הצורך חולים לטיפול בחו"ל, אך זאת רק כאשר הוא בטוח שאין בישראל את הטיפול הדרוש, ומתוך תפיסה לפיה בישראל הרפואה מתקדמת ויעילה ובמרבית המקרים ניתן לקבל את הטיפול הטוב ביותר כאן.
עוד מזכיר גשייד כי המפעלים הנוספים שסביב פעילותו של הרב פירר בעמותת 'עזרה למרפא' כלל אינם ידועים לציבור ומדובר במיזמים רפואיים שאין בכוחה של המדינה להעניק לאזרחיה. דוגמא לכך הוא מציג את השיקום לאוכלוסיה צעירה העוברת אירוע מוחי. אוכלוסיה זו נחשבת "על פי הספר" כבראה לאחר היקף מסוים של טיפול, אך בפועל הם הופכים נטל על החברה ועל עצמם. על מנת לסייע להם פתח הרב פירר שני מרכזים כדוגמת בית לוינשטיין, האחד בבני ברק והשני בשדרות, ובהם נמשך הטיפול עד להחזרתם לחיי שגרה, גם אם עדיי במגבלות נוספות.
דוגמא נוספת היא הטיפול בחולי פרקינסון שגם לעזרתם נחלץ הרב פירר כשהכשיר מערך טיפולי המשלב איגרוף המסייע להם.
עלות כלל המיזמים נאמדת ב-25 מיליון שקלים מדי שנה ו"ככל שהתרחבה הפעילות ההוצאות גדלו בצורה ניכרת", אומר גשייד המסביר את הסיבה להחלטתה של אגודת ידידי 'אגודה למרפא', המורכבת מיהודים מכלל המגזרים, לצאת ולבקש מהציבור לסייע בנוסף לתרומתם הקבועה של נדיבים.
גשייד מדגיש כי מעולם לא ביקש הרב פירר מאדם שנועץ בו או שהסתייע על ידו תשלום כלשהו, ולא היה מבקש עשרה שקלים מכל אדם שהגיע אליו לייעוץ היה לאחד העשירים במדינה. גשייד מציין כי גם כאשר הגיעו מטופלים שנעזרו ברב פירר וביקשו לתרום לאגודה מתוך תחושה שבכל מקום אחר ייעוץ ועזרה היו עולים להם סכום של כמה אלפי שקלים, הרב פירר משיב להם שרק לאחר שתוסדר בעייתם הרפואית ישקלו שוב אם ברצונם לתרום ואם יבחרו בכך הרי ש"הגזבר יושב בחדר זה וזה".
בדבריו מביע גשייד הערכה לכל תרומה שמגיעה בימים אלה, בין אם מדובר בכמה עשרות שקלים ובין אם בכמה אלפי שקלים, מתוך הבנה שהסכום שנתרם הוא מה שיכול היה התורם לתת והדבר מרגש.
מתוך ההיכרות הצמודה עם הרב פירר אומר גשייד כי לפלא ולחידה בעיניו האופן שבו פרופסורים בכירים מדברים עם הרב, כחסיד בעלז שלא למד מקצועות ליבה, ונועצים בו באנגלית של הרווארד ובמונחים רפואיים מקצועיים מורכבים. "יושבים 15 מנהלי מחלקות ממקומות שונים בעולם ועם כל אחד מהם הוא מדבר כאילו איתו הוא למד באוניברסיטה. רואים את המבטים שהם מעבירים ביניהם, רגע, הוא טוב בנורולוגיה, בנוירוכירורגיה, באורתופדיה או במחלות סרטן?".
גשייד מספר על תחרות סמויה בין רופאים מי ישלח ראשון לרב פירר מאמר כלשהו שהתפרסם בעיתון כלשהו בעולם, וניתן לזהות בקולם את האכזבה כאשר הם מגלים שמאמר שרצו להראות לו כבר נשלח אליו על ידי אחרים.
"אין לי באמת תשובה לתופעה הזו. זה משהו שצריך לראות כדי להאמין שזה קיים", אומר גשייד הסבור כי בבסיס תפיסתו של הרב פירר עומדת ההערכה לכל אדם לצד תפיסה שלא כל קביעה היא מובנת מאליה אלא מצריכה לימוד ובדיקה.
"במחצית מהמקרים הרב פירר אומר למטופל שהוא במקום הנכון, וזה מרגיע אותו, הוא נלחם יותר והוא מרוצה יותר. אלפי אנשים יכולים לספר את סיפור חיים וזה מה שהציל את חייהם".
על אף שמדובר באדם אחד בלבד, מציין גשייד, ועל אף שהוא עובד "רק" 18 שעות ביממה, מספיק הרב פירר לטפל בכ-120 מקרים מדי יום, כאשר כל מקרה מצריך שיקול דעת ומחשבה ממוקדת. "יש קבלת קהל בבוקר מיד לאחר תפילת הנץ, יש קבלת קהל אחרי הצהריים ויש מערכת טלפונית ממוחשבת שנפתחת בכל יום בעשר וחצי. אותם שבעים שהצליחו להיכנס למערכת הממוחשבת מקבלים מענה שבו נאמר להם שהרב פירר יתקשר אליכם היום בין השעה הזו לשעה הזו, והרב מדבר עם כל חולה".
על פולמוס האירוע שבוטל אומר גשייד: "במשך ארבעים שנה הרב עוסק בהצלת נפשות ואהבת חינם. למרות היותו דעתן מאוד מעולם הוא לא נתן את דעתו בשום ויכוח במרחב הציבורי. הוא לא עשה זאת בארבעים השנה האחרונות ובעזרת ה' הוא לא מתכוון לעשות זאת בארבעים השנה הבאות. מהרגע שהאירוע הזה הפך להיות לא משהו שעוסק בהצלת נפשות ואהבת חינם הוא לא נמצא שם כי יש לו משימת חיים וזה לא נכלל במשימת החיים שלו".
ולסיום מספר גשייד על תפילתו המיוחדת של הרב פירר שלא לאבד את הרגש כלפי כל חולה וחולה גם במציאות בה הוא פוגש מקרים קשים רבים כל כך. "זה הרבה יותר מטריד אותו מאשר שהוא לא יצליח להירדם בלילה בגלל מקרה קשה כזה או אחר".