בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי (שהקשר בינו לבין צדק במקרה שלנו לא קיים), קבע הבוקר שכל המדינות החברות באיחוד האירופי מחויבות לסמן בצורה ברורה מוצרים שיוצרו ביהודה ושומרון, במזרח ירושלים וברמת הגולן.
כמה צביעות. קביעה כזו קיימת אך ורק כנגד מדינת ישראל. ניחוח אנטישמי נובע ממנה.
אין הנחיית סימון דומה על אזורי סכסוך אחרים כמו חצי האי קרים, טיבט, קפריסין, מערב סהרה – והרשימה עוד ארוכה.
ועם זאת, כמה טיפשות. ההנחיה המקורית של האיחוד האירופי הפלתה את הייצוא הישראלי, אבל היא לא הייתה הנחיה מחייבת. לכן, משרד החוץ ניהל מאבק איתן ומוצלח לבלימת יישום ההנחיה ברוב מדינות האיחוד.
אך יקב פסגות התעקשו להמשיך עם העתירה שלהם עד לבית הדין של האיחוד. למרות שהמשנה ליועמ"ש לעניינים בינלאומיים ואני, כשרת המשפטים, המלצנו להם למשוך את העתירה כבר לפני זמן רב.
הפצרנו בהם, שלא נאמר התחננו. הבנו שלא נצליח למצוא צדק בבית הדין של האיחוד האירופי. התרינו בפניהם שזהו צעד מסוכן, שיזיק לכל בעלי העסקים ביו"ש. אך הם התעקשו להמשיך עם העתירה.
היום הגיעה ההחלטה של בית הדין, שהפכה את ההנחיה להנחיה מחייבת.
האיחוד האירופי כנראה לא מבין שהפתרון לסכסוך לא יבוא מאפלייה נגד ההתיישבות היהודית, אלא ממיגור הטרור, הפסקת ההסתה הפלסטינית והחלת הריבונות על יהודה ושומרון.