הרב קרליבך
הרב קרליבךצילום: יח"צ

25 שנים חלפו מאז הלך לעולמו הרב שלמה קרליבך. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם שמואל זיוון, מגדולי שומעי לקחו של הרב קרליבך ז''ל ומי שריכז לסדרת ספרים את סיפוריו ומורשתו.

כיום, רבע מאה אחרי פטירתו של הרב קרליבך, סבור זיוון כי מורשתו חיה ונושמת בעיקר דרך השירים והניגונים הנפוצים בבתי הכנסת ודרך מנייני קרליבך שהלכו ותפסו תאוצה רבה. בנוסף "דרך הספרים, לא רק שלי, מכירים את המשנה שלו ואת האדם עצמו", הוא אומר ומזכיר את הספר 'הרבי מקרן הרחוב' המביא סיפורים אישיים על הרב קרליבך עצמו, מעשי החסד המיוחדים שלו ועוד.

לזאת הוא מוסיף נדבך נוסף של השפעה שלטעמו החלה עם דמותו ואישיותו של הרב קרליבך: "אפשר להבחין ברוח החדשה גם בלי להזכיר את שמו. יש היום הרבה יותר אהבה. כשהייתי בישיבה תיכונית לא היו חיבוקים בין חברים, והיום יש צימאון לקשר יותר עמוק. לטעמי זה התחיל אצל ר' שלוימה. משהו חדש ירד לעולם. היום ישנו הצימאון לקשר והתחושה של צורך באחדות".

על מקורם של הסיפורים שהפכו לחלק ממאפייניו של הרב קרליבך אומר זיוון: "יש סיפורים שהוא שמע אצל רעב'ס כמו הרבי מבובוב שנפטר בשנת 2000 והיה מספר בחסד, הוא היה במשך תקופה מסויימת גם חב"דניק, כך שהוא שמע סיפורים אצל הרי"צ וגם סיפורים שקרו לו עצמו. הוא היה אדם שסיפורים קורים לו. הוא דיבר עם לב ואהבה, הוא חי את הרבנים".

על יחסם של מוסיקאים בעולם, בעיקר בארה"ב, ליצירותיו של הרב קרליבך נכתב לא מעט וזיוון מזכיר שאכן לא מעט מההערכה המוסיקאלית שקיבל הגיעה דווקא מחוץ לחוגי היהדות. "הפריצה הגדולה שלו הייתה בפסטיבל פולק, ששם הרוב לא היו יהודים. הוא ידע רק כמה אקורדים, אבל הוא אמר שאלו ניגונים עדינים, ניגוני נשמה שלא חייבים להיות מורכבים ומלאי וירטואוזיות, כאלה שיכולים לבטא את הנשמה. אהבו אותם גם גויים".

ולצד ההערכה לרב קרליבך היו גם לא מעט ביקורות שהוטחו בו ואף האשמות בעיקר בסוגיית יחסו לנשים. שאלנו את שמואל זיוון כיצד הוא, כמי שמעריך את מורשתו, מקבל את הביקורות הללו ואף את ההאשמות על הטרדות וכיוצא באלה. זיוון אינו מתכחש לדברים וקובע כי מדובר ב"סוגיה רחבה ומורכבת" שלא נכון להתייחס אליה בתמצית בראיון תקשורתי, ובכל זאת הוא מוסיף ואומר:

"אי אפשר להסתיר היום שבאופן כללי הוא היה מחבק ומנשק נשים בצורה אבהית. הוא לא הסתיר את הדברים. הוא הרגיש שבשביל קירוב זה דבר שהוא צריך לעשות אותו. הוא לא הפך את זה לאידאולוגיה כללית. הוא אמר שהוא לא יודע אם הוא צודק בכך".

"הוא סיפר לי אישית איך זה התחיל. כשהוא היה בחור ישיבה הוא החמיר מאוד והרגיש שהוא מוכן לקפוץ מהחלון ובלבד שלא ללחוץ יד לאישה, אבל קרה משהו והוא הרגיש שבשבי לקרב זה אחרת, מעין פיקוח נפש. אפשר להרחיב בנושא על הרבנים שהוא סמך עליהם ויחסם של רבנים לנושא. אני לא מזלזל בסוגיה הזו שהיא מאוד רצינית".

על פרשת ההאשמות שהטיחו ברב קרליבך אודות הטרדות מצידו, אומר זיוון: "אני חושב שהוא עצמו הודה בזה, שפעם באלף הייתה לו איזו נפילה. אם היו מספרים לי שמי שנכנס לבוץ עמוק כל כך כדי להוציא נשמות ואין לו נפילה לא הייתי מאמין. הוא נפל בכל פעם וקם. הוא אף פעם לא הדף את הטענות בצורה אגרסיבית אלא טען שהוא צריך לתקן את עצמו".

"המשמעות היא שהיו לפעמים מצבי רוח ירודים כי הוא היה אדם בודד מאוד. הוא התעסק עם היפים ואנשים רחוקים מאוד ממנו, והוא חי לבד. זה אדם שלומד בכל רגע פנוי ולפעמים הייתה לו תחושה של בדידות והוא דיבר עם מישהי וכו'. הוא אמר שיהודי חסידי גם כשהוא נופל הוא לא מאבד את הקשר עם הקב"ה".

להערכתו של זיוון הטרידה את הרב קרליבך האפשרות שבהתנהגותו זו הוא יהיה למודל עבור רבים שיבינו שלמען הצלת אחרים מותר לדלג על כמה סעיפים בשולחן ערוך. "אני בטוח שזה העסיק אותו. הוא היה עסוק בזה כל הזמן. ידיד שאני סומך עליו סיפר שפעם הוא פגש בכותל רב חרדי ידוע שאמר לו שהוא בא אליו ואמר לו 'ר' שלוימ'ה אנחנו צריכים אותך בציבור החרדי יותר מכל אלה שאתה מקרב. תעזוב את המנהג הזה שלך, כי כל עוד אתה מתנהג בצורה הזו אנחנו לא יכולים להתקרב'. אני חושב שר' שלמה היה טרוד בזה, אבל מבחינתו זו הייתה מסירות נפש. הוא היה ידוע כתלמיד חכם גדול ועילוי אצל הרב אהרון קוטלר, הוא ידע שכל מי שהיה קשור אליו בעולמו הראשון יתרחק ממנו, אבל הייתה לו מסירות נפש".

לנוכח כל אלה, סבור זיוון כי יש להגדיר את הרב קרליבך בהגדרה אחרת שאינה הגדרת רב: "צריך להגיד שהוא לא רב. רב הוא מי שאתה לומד מכל מה שהוא עושה. הוא לא היה רב, אלא שליח רוחני מיוחד. להציג אותו במובן הקלאסי של רב אי אפשר, מפני שרב הוא מי שמקפיד על כל סעיף בשולחן ערוך. זה ברור לגמרי".

על תופעת מנייני קרליבך שפרצו אל כלל העדות סבור זיוון כי הרב קרליבך עצמו לא כיוון את ניגוניו לשם, "הציבור שהוא היה מוכוון אליו היה הנוער היהודי אמריקאי של שנות השישים והשבעים, וכל מה שהוא עשה היה מוכוון אליהם. הוא היה מודע להשפעה שלו אבל אני לא חושב שהוא חשב על זה".

לטעמו של זיוון "במנייני קרליבך מגיעים למיסוד שהוא לא תמיד חיובי, שרים את אותם שירים. הוא לא היה שר את אותם ניגונים לאותם פרקי תהילים, בכל פעם משהו אחר, לכה דודי אחר, פתאום היה עוצר עם פירוש חדש לפסוק כלשהו ב'לכו נרננה'. בשבילו לא השירה הייתה העיקר אלא התפילה. ממנו קיבלתי אצלו את התחושה מה זה אדם שמתפלל בכל רגע ורגע של חייו. הוא שואל את עצמו מה ה' רוצה ממני וזה היה העיקר, לא רק ששרים את השירים שלו".

ובעיניו של זיוון גם הניגונים המושרים כיום במנייני קרליבך ובמקומות אחרים אינם מדויקים ועל כן לא ממש תואמים את רוחו. "יש שיבושים ועיוותים רבים מאוד. הוא היה מקפיד מאוד על הניגונים שלו והיה אומר שאם הניגונים היו שלו מילא, אבל מאחר ואני מקבל את הניגונים מהשמיים אני מקפיד עליהם. הוא אמר 'אם אתה מחליף תו אחד בניגון שלי זה כמו להחליף מילה במשפט'. אני חושב זה קצת מוגזם אבל הוא הקפיד על עדינות הניגון. לצערי אני שומע ניגונים ששרים אותם בצורה לא נכונה, מחליפים תווים או שרים מהר מדי, אבל הרוב בסדר גמור, מוסיף שמחה בעם ישראל".

ומסתבר שגם כיום עדיין מתגלים ניגונים ששתל הר קרליבך במקומות שונים ברחבי העולם ומתגלים כעת. "דווקא אצל צעירים בעולם החרדי אני נתקל בתופעה של אוספי ניגונים שלו, הם אוספים הקלטות מהופעות, מהתוועדות באיזו משפחה וכו'. יש מי שאוספים את הניגונים, משמיעים ולפעמים אלו דברים יפים מאוד".