בדרך ישראל סבא

סבא אבי לנגר, חילוני ששלושת בניו חזרו בתשובה, לימד את רב בית הכנסת שלנו שני שיעורים חשובים בשיחה אחת קצרה.

איה קרמרמן , ט"ז בחשון תש"פ | עודכן: 20:54

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

גבר פוגש חבר ברחוב. החבר מנגב דמעות מעיניו. "מה קרה?", שואל הגבר את חברו הדומע. "אל תשאל. הבן הבכור שלי חזר בתשובה". "לא נורא", עודד הגבר, "יש לך עוד שניים". אחרי כשנה, שוב פוגש הגבר את אותו חבר. "מה שלומך?", הוא שואל. "אל תשאל", עונה החבר, דמעות פורצות מעיניו בשנית. "עוד ילד חזר לי בתשובה". "יש לי רעיון, את השלישי תגלה לחו"ל. הכי רחוק משני המשוגעים. למקום תוסס, מיאמי כזה. שם הוא יהיה בטוח". אחרי כשנתיים שוב הם נפגשים באקראי. ברגע שהחבר פוגש את הגבר, מתפרץ מתוכו בכי תמרורים. "לאאאאאא!", אומר החבר, "אל תגיד. גם השלישי שלך חזר בתשובה?!". "כן", ענה החבר, מנסה להירגע, "גם הוא נפל". "תגיד", אומר הגבר, "בדקת את המזוזות?".

הבדיחה הזאת נכתבה על חמי, אבא (אבי) בן פסח. שלושת בניו, בעלי ושני אחיו, חזרו בתשובה. הבכור נפל ראשון, אחרי זה הגיע תורנו. השלישי, ממש כמו הבדיחה, קיבל ד"ש רציני מהשם, כזה עם קליפ, במעונות האוניברסיטה במיאמי. במקרה התגלגל לידיו הספר 'מכתב מאליהו'. כשסיים לקרוא את מאמר הפתיחה הוא סגר את הספר והבין: זו האמת, נקודה. חוזרים בתשובה. כל בן והדרך המיוחדת לו, השביל שלו בשובו אל המלך. אם לקצר את הסיפור: שלושה בנים עם כיפה, שלוש כלות עם כיסויי ראש, הרבה נכדים להסיע לחוגים, המון ימי הולדת עבריים לכתוב בלוח השנה, בר מצוות ובת מצוות, הנחות תפילין, חתונה של נכדה ואפילו נינה. בסך הכול די מעושרים. בלי עין הרע.

קוגל מקרב רחוקים

סבא אבי וסבתא דליה לבית לנגר, כך נראה, מקבלים בהכנעה ובאהבה את המצב. גם כשהוא לא פשוט. את כל הג'וקים שלנו הם מכילים. "נו טוב, אתם ילדים גדולים ואתם יודעים מה אתם עושים", מנטרה חוזרת בפיה של סבתא דליה. בכל צעד, הם פשוט איתנו. הכי מובן מאליו. עוזרים ותומכים, גם אם לא בחרנו להמשיך בדרך שלהם, גם אם הרסנו את מסורת על האש בשבת בצהריים. כל היריון נוסף, כל לידה של נכדה חדשה, כמו האפרוחית החדשה שהם קיבלו השבוע במתנה ליום הנישואין ה-50 שלהם, משמחים אותם. בפשטות. כשאנחנו מספרים את סיפור התשובה המשפחתי, אנשים פוערים עיניים בפליאה. וואו, איזו זכות יש להורים שכל הילדים שלהם חזרו בתשובה. מעניין איזו מצווה הם עשו כדי לזכות בנס הזה.

לכבוד יום הולדתי, סבא, סבתא ותתה (אמא שלי) שבתו אצלנו בפעם הראשונה בירושלים. בערב שבת סבא נכנס לבית הכנסת בחשש. כולם דוסים. ממש דוסים. גברים עם חליפות קצרות ומגבעות קנייץ' שחורות, חסידים עם שטריימלים גבוהים וחליפות ארוכות. רק סבא לבש את מה שסבתא הניחה לו על המיטה, חולצה לבנה ומכנסיים חומים.

לא לקח הרבה זמן עד שסבא גילה למה התאהבנו בירושלים. הארת הפנים של אנשי הקהילה חיממה את ליבו, כמו שהיא חיממה את הלב שלנו. כולם ניגשו והציגו את עצמם. באו לברך את היהודי שזכה שכל ילדיו חזרו בתשובה. בשבת בבוקר סבא חזר עם חיוך מאוזן לאוזן ומדושן מכמה כוסיות וודקה בקידוש. קוגל תפוחי אדמה והרינג משכונת גאולה מסוגלים לקרב רחוקים ולהשיב לב אבות על בנים. "טוב, באמת משהו מיוחד בית הכנסת שלכם", הוא סיכם והלך מבסוט לישון, כי אם יש ערך יהודי שאפשר להתחבר אליו זה שינה בשבת תענוג.

ביום ראשון בבוקר ניגש רב בית הכנסת לבעלי וסיפר לו שהוא למד שני שיעורים עצומים מסבא אבי. כשהם ישבו יחד בקידוש נפתחה ביניהם שיחה. לא ארוכה, אבל אחת כזו שבמפתיע משאירה רשימו גדול. הרב שאל את סבא מה הוא אומר על זה ששלושת הבנים שלו חזרו בתשובה. הרב הודה בפני בעלי שהמון תשובות רצו בראשו עד שחמי ענה. הוא ציפה לשמוע אולי קיטור יוצא, או איזו נימת באסה. אבל סבא, כמנהגו בפשטות, אמר: "אולי אני טועה והם צודקים? אני באמת לא יודע". הרב נדהם מהתשובה מלאת הענווה. איזו גדולה של בן אדם, שהולך בדרך מסוימת כבר שבעים שנה, להודות שאינו יודע אם דרכו נכונה. אולי משה רבנו זכה להיות משה רבנו כי היה העניו מכל אדם. אבל היום נדיר לשמוע כזאת ענווה כנה.

אין צורך להסביר מה המשפט הזה עשה לנו בבית. שישה נכדים שמקפידים באהבה על סבא וסבתא שייטלו ידיים לפני האוכל, שיברכו בקול, שלא ייסעו בשבת. לשמוע הרהור תשובה מהסבא האהוב גרם להם לנחת גדולה.

מה זה כיבוד הורים

הלימוד השני שהרב נפעם ללמוד מסבא זה כיבוד הורים. סבא וסבתא אולי מכבדים את הילדים, אבל זה כלום לעומת כיבוד ההורים שלהם. כל בוקר סבא קם מוקדם, כדי שבשבע וחצי הוא יגיע לביקור היומי אצל אמא שלו. במשך שנים, בוקר בוקר סבא מתייצב לומר לאמא שלו בוקר טוב. סבתא רושקה, ראשת שבט לנגר, בת 93, היא ניצולת אושוויץ וכרגע מתמקדת בשני דברים: הראשון הוא לחיות כמה שיותר שנים, כדי לעצבן את הנאצים יימח שמם. השני הוא להשאיר אחריה כמה שיותר צאצאים. אין כמו להגיש את הנקמה קרה. העובדה שהענף שלנו חזר בתשובה די מקדמת את האג'נדה, וסבתא רושקה עומדת לחבוק השנה חימשת שנייה, בעזר השם. שוב, בלי עין הרע.

הרב שוב נדהם. "אנחנו שמצווים במצוות כיבוד הורים, שמבינים את המשמעות העצומה שלה, שמקבלים הבטחה לאריכות ימים, לא מקיימים את המצווה הזאת רבע ממה שאבא שלך מקיים. הכי פשוט. בלי להתפלסף. במוצאי שבת, דקה אחרי ההבדלה, טסתי לבקר את הוריי בחולון. אז תמסור לו תודה", הוא אמר.

מדהים. לפעמים צריך מישהו חיצוני כדי להציב מולך מראה של אמת. מצידה האחד משתקפים אנחנו, הילדים. אלה שמשיבים את מסורת ישראל סבא לבית לנגר, שמהדרים במצוות, מדקדקים בבחירת אתרוג, מפחדים להיתקל בחרק באורז, מתפללים בהנץ ושולחים את הילדים לתלמודי תורה. כמה יש לנו ללמוד ואיזו דרך יש לנו לצעוד רק אם נתבונן בצידה השני של המראה. שם יש סבא לנגר. הפשוט, העניו. זה שבטבעיות מהדר במצווה מדאורייתא, בלי דיבורים ובלי שיעניין אותו שבזכות זה מובטח לו אורך ימים. שנזכה ללכת בפשטות ובתמימות כמו אבותינו.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

סלמון כבוש בסלק
צילום: איה קרמרמן

סלמון כבוש בסלק

נתח סלמון טרי כבוש במרינדת סלק עם טעמים אסיאתיים. מרשים מספיק לדקת עבודה? יש להשתמש בסלמון טרי בלבד, ובחלק השמן של הפילה בשביל לקבל צורה יפה בעת החיתוך. בחלק הרזה נשתמש לסביצ׳ה (מתכון בקרוב).

המצרכים הדרושים:

400 גרם סלמון

למרינדה: 1 סלק (עדיף אורגני) / 4 כפות חומץ אורז / 1 כף חומץ תפוחים / 3 כפות רוטב סויה אמיתי / רבע כפית מלח / 3 כפות מירין / ג׳ינג׳ר טרי קלוף בגודל אגודל / 3 כפות מים

אופן ההכנה:

טוחנים היטב את רכיבי המרינדה בבלנדר. על המרינדה להיות עזת טעמים כדי שהם ייספגו בבשר הדג / בפיירקס בגודל מעט גדול מגודל הסלמון מניחים את הסלמון ושופכים עליו את המרינדה. עליה לכסות את הדג לחלוטין / סוגרים במכסה ומניחים במקרר ל-48-24 שעות / מוציאים את הדג ומנגבים עם נייר סופג / חותכים לפרוסות בעובי של כחצי סנטימטר ומסדרים על צלחת.