הכנסת ספר תורה
הכנסת ספר תורה צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

לפני כחודשיים עברה משפחתנו לרבבה שבשומרון. יום אחרי שהעברנו את הציוד ולפני שהספקנו לפרוק את המזוודות, נערך ביישוב פסטיבל כליזמרים בינלאומי. אלתורי ג'אז של נגני רחוב, ליצן על קבי מתכת, אומנים מאופרים ומחופשים, הפעלת דרבוקות, אוכל במחירים עממיים ופינות יצירה, הכול היה שם. חשבתי שתהיה לי הזדמנות להכיר את התושבים הוותיקים ולהתערות ביישוב, אלא שהקהל הגדול ושלל ההופעות גרמו לי להיבלע בהמון.

בניגוד לתחושת הזרות הזאת, זכיתי לאורך החודשיים האחרונים לחוות חום וחיבור דווקא באירועים הקטנים שנערכו כאן - סעודת שלישית שכונתית, טקס הקמת כולל חדש, סיום מסכת של תושב היישוב או קידוש מושקע אצל השכנים החדשים לאחר תפילת שחרית של שבת. אלו הרגעים הקטנים שחיברו אותי ליישוב ולאנשיו, ויותר מכך – התקבעו אצלי בלב. הסוד טמון בדברים הקטנים.

"מדוע בכה רבי בשעה שאמר 'יש קונה עולמו בשעה אחת'? כי דבר שקונים תוך שעה אחת, אפשר לאבד תוך מחצית השעה", כך אמר פעם רבי זליג משרנצק. ובשפה עממית: מה שבא בבום – הולך בבום. כדי שדבר יוטמע, נדרש תהליך. אי אפשר להפנים דברים שבאים בחוויה רגעית. השינוי התרבותי אצל האדם נעשה באירועים הקטנים והקבועים.

ברור שיכולה להיות חוויה מכוננת בהופעה מיוחדת של זמר כזה או אחר, גם אם היא חד פעמית, אבל המגרש האמיתי הוא בהשקעה באירועים הקטנים ולעיתים הקבועים, שם נמצאת עיקר התרבות שמשפיעה עלינו. כשאני מתבונן מדי שבת מהצד ורואה את השמחה על פניהם של המתפללים שמאזינים לשיעור התורה הקבוע אחרי תפילת ותיקין ותוך כדי טועמים מהקידוש, אני אומר לעצמי בלב: אלו החיים עצמם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו