על אמונה ושר ביטחון

לפני עשור לא חלמנו שהציבור הדת"ל יגיע לעמדת מפתח כזאת, אז מדוע מינויו של בנט לשר ביטחון התקבל בציניות במקום בהודיה לה'? דעה

הראל כהן , ט"ז בחשון תש"פ

על אמונה ושר ביטחון-ערוץ 7
נפתלי בנט
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לפני כעשר שנים, ימים ספורים לפני סגירת הרשימות לבחירות כנסת, התפרקה המפד"ל לשני חלקים.

לפי בקשת הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הוזעק יעקב כ"ץ (כצל'ה) להציל את המצב: "עוד 24 שעות נסגרות הרשימות, ושתי המפלגות האחיות לא תעבורנה את אחוז החסימה. תעמוד בראש האיחוד הלאומי ותציל את המצב".

האיחוד הלאומי קיבל ארבעה מנדטים. הבית היהודי קיבל שלושה שהצטרפו לממשלת נתניהו-ברק בתמורה לתיק המדע. את המפלגה הגדולה של הציונות הדתית הותירו בחוץ. התוצאה הייתה הקפאת ההתיישבות בצו רשמי של עשרה חודשים.

המצב היה על הפנים. קשה לתאר את תחושת התסכול היומיומית שחווה הציבור הדתי-לאומי בשל הפער בין כוחו בכל שדרות העשייה ובין אי-ספירתו הפוליטית.

כראש לשכתו של כצל'ה הייתי צריך להזדהות עם יעדים שהציב לציבור, לסייע בשיווקם ובעיקר ביישומם. ביניהם:

1. איחוד המפלגות בימין (לא הייתה דמות פוליטית שהסכימה אפילו לדבר איתנו על זה).

2. הגשת חוק לבניית גדר ומתקן שהייה שיפסיקו את זרם המסתננים מאפריקה שהגיע לכדי 75,000 (נתניהו התנגד ולאחר זמן רב אימץ אותו כלשונו).

3. שהציבור הדתי-לאומי יחזיק בתיקים הבכירים: תיק הביטחון, המשפטים ולבסוף גם ראשות הממשלה.

4. חקיקת חוק ההסדרה שהומצא בלשכתנו (ממשלת נתניהו-ברק מחקה באופן סידרתי בצו בג"ץ שכונות ואף יישובים שלמים).

5. הגעה לחצי מיליון יהודים ביו"ש (היו רק כ-298,000 וצו הקפאה שאסר לבנות אפילו מרפסת).

6. כסף לישיבות יהיה בבסיס התקציב ללא צורך בתחנונים של ראשי הישיבות בכל שנה.

נאומיו ופעולותיו של כצל'ה בעניינים אלו התקבלו בסקפטיות, שלא לומר בלעג. "מהאופוזיציה תשיגו את הדברים הבלתי אפשריים הללו?!". והנה, כמעט כל החלומות שנראו אז הזויים הפכו בתוך עשור למציאות. השבוע מונה לשר ביטחון מי שנבחר לכנסת על ידי הציבור הדתי-לאומי.

הגולש ברשתות החברתיות, אם ציפה להודיה לה' על ההישג, הרי שתחת עליצות ושמחה מצא צינה, ליצנות וציניות מוקלדת. חסרה עין טובה ופקוחה לראות שמה שמבקשים מה' ועליו מוסרים את הנפש, בסוף מקבלים. רק בגלל שהמתנה המבוקשת מה' מגיעה ממנו בעטיפה שאולי לא מוצאת חן בעיני חלק מאיתנו, כי לא ציפו שתגיע בסיטואציה, באופן ובעיתוי הזה, מקבלים אותה בקרירות?

במפלגות השמאל יש ארבעה רמטכ"לים, שלא תרמו לביטול העיכוב המלאכותי של קצינים חובשי כיפה (או "התקפיים" כפי שתיקן אותי אחד כזה השבוע) מלטפס לדרגות בכירות. הדתיים יכולים להילחם בקרבות אבל מנועים מלנהלם (היה פעם יאיר נווה אחד).

חובשי הכיפה מהווים עשרות אחוזים מן הציבור ובתחומי העשייה, ורק המטכ"ל המבצעי נשאר הגוף ההומוגני החילוני האחרון. וכעת, כשהמנדט ביד הארבעה להקים ממשלה, וכל אחד מהם מפנטז (בתמיכת עודה וטיבי) להיות לפחות שר ביטחון, ממונה רב-סרן נפתלי בנט חובש הכיפה לפקד על המטכ"ל של צבא ישראל.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.