מדיניות העמימות

מפלגת הגנרלים נעדרת מהשיח הביטחוני כדי להמשיך לשמור על עמימות באשר לסיכוי להרכיב ממשלה שנשענת על קולות הרשימה הערבית

יאיר שרקי , י"ח בחשון תש"פ

מדיניות העמימות-ערוץ 7
יאיר שרקי
צילום: יח"צ

השאלה האם הפעולה בעזה נגזרה משיקולים פוליטיים חייבת להישאל, ולו כדי שהתשובה עליה - שניתנה בפומבי על ידי הרמטכ"ל וראש השב"כ, ובאופן חשאי על ידי מנגנון מורכב יותר כולל ייעוץ משפטי - תימסר לציבור במלואה.

פוליטיקאי שנלחם על הישרדותו צריך להיות קדוש כדי לא להרהר ברווח הפוליטי האפשרי בזמן שפעולה כזאת יוצאת לדרך, ולכן טוב עשה נתניהו שעדכן את יו"ר כחול לבן בני גנץ ואת נשיא המדינה בטרם בוצעה התקיפה. גם לאחר שהובהר שהשיקולים היו מקצועיים לחלוטין, השלכות על המערכת הפוליטית יהיו גם יהיו.

הטיל שסיים את חייו של בכיר הג׳יהאד האסלאמי אבו אל-עטא, לא חיסל את תוכנית כחול לבן להקמת ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת, אלא בסך הכול הזכיר עד כמה מפוקפקת ובלתי אפשרית היא הייתה מלכתחילה. גם תחת אש, בכחול לבן התעקשו לשמור על מרחב העמימות בנוגע לאפשרות שיקימו בשבוע הקרוב ממשלת מיעוט בתמיכת אותם ח״כים שהגדירו את הסיכול הממוקד ״רצח מתוכנן מראש״, ויצאו להפגין ברחובות תל אביב נגד ״ממשלת הדמים״.

הרווח מהשארת האפשרות הזאת על השולחן הוא מנוף הלחץ הטקטי על נתניהו, כדי לדחוק אותו להגמיש את התנאים בדרך לאחדות, אבל הנזק עלול להיות אסטרטגי. אם ייכשלו הניסיונות להרכיב ממשלה ותיפתח מערכת בחירות שלישית, התחמקויותיהם וגמגומיהם של חברי כחול לבן באולפנים בנוגע לממשלה שתוקם בזכות אצבעותיהם של עופר כסיף ועאידה תומא סולימאן יוצמדו להתבטאויות השערורייתיות של אותם חברי כנסת וייהפכו לתשדיר בחירות אפקטיבי לליכוד, לאמור: גם בעיצומה של מלחמה, חברי כחול לבן לא שללו חבירה פוליטית לאלו שמזדהים במופגן עם האויב.

גנץ ויועציו מודעים למחיר הפוליטי האפשרי, אבל דבקים בדף המסרים ובאסטרטגיית העמימות. כדי לחמוק מהשאלות בעניין הזה, מפלגת גנרלים שמחזיקה בידיה את המנדט להרכיב ממשלה נעדרת מהשיח בעיצומו של סבב ביטחוני. ואולי זה דווקא מאפיין את מדיניות הצבא והדרג המדיני מול עזה בעשור האחרון, שאחראים לה אותם רמטכ״לים וגם נתניהו עצמו: בשם הטקטיקה של ההווה הם זונחים את האסטרטגיה של העתיד.

אקזיט זמני

מינויו של נפתלי בנט לתפקיד שר הביטחון הוא לא ביטוי לאמון של נתניהו בו, אלא להפך - עדות כמה הוא לא סומך עליו. נתניהו מסר לבנט את תיק הביטחון מסיבה אחת ויחידה: הוא היה משוכנע במידה רבה של ודאות שאם הוא לא יעשה זאת, גנץ יעשה זאת במקומו. האם בנט באמת התכוון לפרק את הבלוק ולהמליך את גנץ תמורת תיקי המשפטים והביטחון? בליכוד משוכנעים שמנעו את המהלך ברגע האחרון. בכיר בסביבת ראש הממשלה טען השבוע שבנט כבר התחיל לנסח את נאום החבירה שלו לכחול לבן. אחד מראשי המפלגות האחרות בבלוק סיפר שעיניו חשכו כשיריב לוין הציג לראשי הגוש ביום חמישי בלילה את המידע המודיעיני על השיחות בין הימין החדש לכחול לבן.

בנט מסר שמדובר בקשקוש מוחלט, וגם גורמים בכחול לבן שמעורים היטב במשא ומתן מחזקים מאת גרסת בנט, וטוענים שהתקיימו שיחות אבל לא הושגה שום פריצת דרך ביממה שלפני המינוי. בשיחות סגורות עוד לפני המינוי, וכפי שדווח כאן בשבוע שעבר, בנט ושקד שללו חבירה כזאת. אבל היה להם נוח לשדר לנתניהו מסר הפוך, כדי להלחיץ אותו. ההצגה הפעם כנראה הייתה מושקעת במיוחד, כולל פגישות חשאיות כביכול שדלפו וחוסר זמינות מחשיד בזמנים קריטיים.

בנט הוא איש של אקזיטים, ואת התרבות ההייטקיסטית, על יתרונותיה וחסרונותיה, הוא ייבא לפוליטיקה. כך כבש את ראשות המפד״ל ומינף אותה למפלגה של 12 מנדטים, ובאותה תעוזה הקים את הימין החדש כדי להתרסק מתחת לאחוז החסימה. אותו תרגיל שאילץ את נתניהו למנות את שקד לשרת המשפטים, אילץ אותו הפעם לתת לבנט את משרד הביטחון.

דווקא כשהוא עם הקלפים הפוליטיים הגרועים ביותר שהיו לו: מקום רביעי ברשימה של שבעה מנדטים, מנהל רסיס מפלגה של שלושה מנדטים שבה יש שני יו״רים ורק חכפ״ש אחד, ובלי אופק פוליטי לקראת בחירות שעלולות לפרוץ בתוך פחות מחודש, בנט הכניס רגל בשתי הדלתות שאותן סימן כיעד פוליטי מרגע שנכנס לפוליטיקה: משרד הביטחון והליכוד. אבל שתי הדלתות הללו עלולות להיטרק על קצות אצבעותיו. החבירה לסיעה אחת עם הליכוד אינה כוללת שום התחייבות על מיזוג אמיתי או ריצה משותפת בבחירות הבאות, והקריירה במשרד הביטחון תסתיים בתוך שבועיים אם תוקם ממשלה. בין אם זו תהיה ממשלת אחדות, ואז תיק הביטחון יעבור לידי כחול לבן, ובין אם ממשלת מיעוט בראשות גנץ, או ממשלת ימין יחד עם ליברמן, שיקבל כמובן בחזרה את התפקיד שממנו התפטר לפני כשנה. בנט לקח את ההימור בגלל ההערכה שלו שהתרחיש הרביעי, של בחירות, הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר, כך שהוא יכהן לפחות ארבעה חודשים. מספיק זמן כדי שכולם יתרגלו לגלגל על הלשון את הצירוף "שר הביטחון נפתלי בנט".

רולטה רוסית

מי שהוריד מעט את הסיכוי לבחירות הוא אביגדור ליברמן. האיש שיכול להפסיד הכי הרבה אם ניגרר למערכה פוליטית נוספת, הוא גם האיש שיכול למנוע אותן בכל רגע. במוצאי שבת הוא תבע מנתניהו ומגנץ שיפרו את הבטחותיהם - הראשון להישאר נאמן לבלוק הימין, והשני שלא לשבת תחת נתניהו - או שהוא יפר את הבטחתו שלו ויחבור לממשלה שאינה ממשלת אחדות ליברלית.

כדי לאלץ את נתניהו וגנץ להתגמש לאחדות, ליברמן מאיים על כל אחד מהם שהוא עוד עלול לחבור לרעהו - עם גנץ לממשלת שמאל עם מרצ ובתמיכת טיבי ועודה, או עם נתניהו לממשלת ימין בהשתתפות החרדים ו״המשיחיים״ כהגדרתו, שאיתם נשבע לא לשבת. אם דבריו נכונים, הרי שבחירות בכל מקרה לא יהיו כאן.

ליברמן כבר נעל את התוף והניח את האקדח על השולחן בתקווה שלעולם לא נצטרך לבחון האם יש בו כדורים. גנץ מצמץ, ובנאומו בכנסת בישיבה לזכר יצחק רבין, רמז שיסכים לשבת עם נתניהו עד לכתב האישום בדומה למוצע במתווה הנשיא. אבל נתניהו אפילו לא הרהר בבגידה בגוש. לא מנימוקים אציליים של נאמנות, אלא מתוך החשבון הפוליטי הפשוט שראש הממשלה תלוי בחרדים ובציונות הדתית הרבה יותר משהם תלויים בו. אם יפרק את הבלוק ילכו שותפיו ויקימו ממשלה עם גנץ בלעדיו. בעוד שבוע יסתיימו 28 הימים שקיבל גנץ ואיתם גם האפשרות להקים ממשלת מיעוט. זה יהיה רגע המבחן האם באקדחו של ליברמן נותרו כדורים או שהתוף ריק, כמו ברולטה רוסית.

לתגובות: 2sherki@gmail.com