המאבק בין היהודים לערבים על חלקת אדמה הזאת הוא מאבק בין הגיונות מתנגשים, כשבנוסף לכך לכל צד יש גם הגיונות מתנגדים בתוך תוכו. בצד היהודי יש הטוענים שצריך להציע לערבים בעזה תקווה בפיתוח תשתיות של מים וחשמל ולפתוח להם נמל אווירי וימי. מצד שני, הערבים מפגינים בעד כתישת היהודים בטילים המכוונים נגד אוכלוסייה אזרחית – בתי ספר וגני ילדים. לכל צד היגיון המצדיק בעיניו פעולות אלו.
מלחמה זה משהו אחר. כשמכריזים עלינו מלחמה ונלחמים בנו ממש, אין תשובה אלא מלחמה שכנגד. אין מה להציע תקוות וחלומות באספמיא באמצע המלחמה, כי זה מתפרש בשכונה שלנו כחולשה רבתי המזמינה עוד ועוד מלחמות עקובות מדם. מדוע אין דרישה נגדית מהערבים שייתנו לתושבי הדרום וצפונה ממנו תקווה לחיות בשקט עם ילדיהם ולהתפרנס מאדמותיהם? התקוות צריכות להיות הדדיות – תקווה מול תקווה. שקט מול שקט. וממילא יבואו פיתוח הדדי ורווח והצלה לכל הצדדים.
אלא שההיגיון בצד הערבי הוא אחר. מבחינתם, מותר ואף רצוי ומצווה להרוג בילדי היהודים ובזקניהם ואסור ליהודים להגיב. הארץ הזאת, כל הארץ כולה, שייכת רק לערבים ואין מקום לחלוקתה עם גורמים זרים ועוינים שפלשו אליה ברמייה. עצם העובדה שהיהודים מבקשים את חלוקת הארץ, היא הוכחה ניצחת שאין להם שום הצדקת בעלות אפילו על גרגיר חול אחד מאדמתה. זהו ההיגיון הערבי ועליו מתחנכים דור אחר דור של ילדי הערבים מאז ינקותם.
הערבים בזים להיגיון היהודי התולה את יהבו בהיסטוריה בת אלפיים שנה, כשהשלטונות התחלפו בארץ הזאת בזה אחר זה, אחרי מלחמות דמים, וכל שלטון מובס נעלם מדפי המציאות. לאט לאט גם הערבים שהם אזרחי ישראל מצטרפים בהמוניהם לתחושה זו, וחבירה שלהם לשלטון הישראלי מעמעמת את השלטון היהודי בישראל. שלטון ישראלי הנשען על מנדטים ערביים הוא רק ההתחלה, והם כבר לא יתנגדו לטרור אסלאמי נגד ישראל היהודית עם ממשלתה.
אם מפלגת כחול לבן תבחר להיכנע לרשימה המשותפת, היא תיכנע גם לדרישותיהם שהקמת מדינה פלשתינית היא רק אחת מהן. הדבר יחייב גירוש המוני של יהודים מבתיהם ומציאות של טירוף מערכות כבר בתחילת הקדנציה הקרובה. כשיש לזה תמיכה בקרב יהודים בשמאל הישראלי – יש מקום לדאגה.
אבל אולי בכל זאת יגבר השכל הישר ורק בחירות כלליות יצילו את המצב ההזוי שנקלענו אליו. מדובר בביטחונה של מדינת ישראל ובשלמותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. רק בבחירות דמוקרטיות תיחשף הגישה האמיתית של הרשימה הערבית המשותפת.